פוסט-דוק: אודליה אושרי משוחחת עם ד"ר שאול שנהב

מאת: אודליה אושרי

הוא למד מוסיקה ברימון, היה כתב לענייני תרבות במקומון, ואמא שלו, עבור מי שעדיין לא יודע, היא הסופרת והמשוררת חיה שנהב. הוא החליט ללמוד ספרות השוואתית באוניברסיטה העברית ו"עוד משהו" כפי שהוא מספר. ה"עוד משהו" התגלגל להיות בסופו של דבר מדע המדינה. כיום הוא מרצה בכיר במחלקה למדע המדינה. נפגשתי עם שאול, המנחה שלי לדוקטורט, לשיחה על קבלת החלטות, מחקר ועשייה.

אם נתעכב רגע על הבחירה בלימודי ספרות – מה הוביל אותך לבחירה הזו, האם יש קשר לבית אבא?

אודליה אושרי מראיינת את ד"ר שאול שנהב

אולי גם בית אמא…לא חשבתי על זה כך, כי לא עסקתי בכתיבה באופן מקצועי לפני כן. הרגשתי שזה קשור לטקסטים, ותמיד אהבתי טקסטים ומילים. וזה היה התחום שעסק בזה. אולי זה קשור במקום שממנו באתי. קריאה וכתיבה היו מסביבי תמיד… חשבתי על זה גם כתחום שיעזור לי אולי לכתוב טקסטים אם אמשיך לעסוק במוסיקה ובכתיבת שירים. עד היום זה לא קרה, אבל זה מה שעבר לי בראש באותה עת. אני לא יודע עד כמה עשיתי עם עצמי תהליך מושכל של קבלת החלטות, אבל אני חושב שזו היתה החלטה נכונה עבורי. גם מדע המדינה היתה החלטה נכונה, ובדיעבד אפילו מאוד. אהבתי מאוד את הלימודים בתואר הראשון. אני זוכר שהתלהבתי מהסביבה האינטלקטואלית והחברתית. זו הייתה חוויה טובה מאוד. באיזשהו שלב, תוך כדי התואר הראשון, התחלתי לחבר בין מה שלמדתי בספרות ובין מה שלמדתי במדע המדינה. אני מניח שכבר אז התחילה המחשבה להתמקד בטקסטים פוליטיים ולהיעזר בגישות לניתוח שלמדתי בחוג לספרות.

וכיצד התקבל כאן החיבור הזה בין ספרות ומדע המדינה?

היו אנשים שזה לא היה זר להם, כמו דן אבנון וירון אזרחי. לירון זה היה נראה חיבור נכון וטוב, וכתבתי אצלו עבודות בכיוון הזה כבר בתואר הראשון. בסך הכל היתה פתיחות לזה. זה נתפס כחלק ממגמה של מחקרים אינטר-דיסציפלינאריים. לא הרגשתי שאנשים מעקמים את האף, או שיש הדרה תחומית לרעיון. בסך הכל הרעיון לנתח טקסטים פוליטיים לא היה חדש, ובמידה רבה נשען על מסורת ארוכה של חקר הרטוריקה. אני התחברתי יותר לסיפוריות בזירה הפוליטית – נושא שאני מתעניין בו עד היום. שאלות כמו מהו סיפור פוליטי, ממה הוא בנוי מסקרנות אותי.

כתבתי דוקטורט שעסק בניתוח פרוטוקולים של דיוני ממשלות ישראל בעיקר בשנים הראשונות של המדינה. זהו נושא שאני מקווה לחזור אליו מכיוון שנפתחו יותר חומרים ואני יודע קצת יותר להעריך ולבנות פרויקט כזה שעוסק בישראל. את הדוקטורט כתבתי בהנחיתו של ירון אזרחי, וזו היתה בהחלט חוויה נפלאה. חיברתי בין גישות נרטיביות לניתוח של טקסטים פוליטיים. במקביל הבנתי שבמחלקה לתקשורת עושים דברים בכיוון דומה, תחת מה שנקרא חקר השיח. מבחינה דיסציפלינארית הרגשתי שאני עוסק בשלושה תחומים אקדמיים: חקר הפוליטיקה, חקר שיח וחקר נרטיבים.

ובאיזה שלב הבנת שאתה ממשיך באקדמיה כמקצוע?

אקדמיה כמקצוע זה משהו שנבנה אצלי עם הזמן. לא היתה לי הבשלה שזה מה שאני רוצה לעשות בשלבים מוקדמים. כל הזמן הסתכלתי על דברים אחרים. בעצם לא עצרתי וקיבלתי החלטה שזה מה שאני הולך לעשות, דבר הוליד דבר, ותמיד היתה לי הסקרנות לעשות דברים אחרים – וגם עשיתי: במקביל ללימודים עבדתי וכתבתי בעיתון. עם הזמן הבנתי שהמחקר מתאים לי. עשיתי דוקטורט וכתבתי מאמר שהתקבל לפרסום בכתב עת מאוד טוב. זה היה סימן שאולי אני מתאים לאקדמיה. אני חושב שכבר כשעשיתי את הדוקטורט חשבתי ברצינות על האפשרות לנסות ולהיקלט באוניברסיטה, אבל אף פעם לא חשבתי שאם זה לא יקרה זה יהיה אסון, שכל מה שעשיתי לא שווה כלום – פשוט אמרתי לעצמי שאיהנה ממה שאפשר.

לאחר סיום הדוקטורט נשארתי בארץ עוד כחצי שנה ולאחר מכן נסעתי לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת NYU שבמנהטן במלגת פולברייט. רציתי לצאת מניתוח של המקרה הישראלי ולחקור שיח בין מדינות. אספתי חומרים מארכיון האו"ם והמשכתי לעבוד על מחקרים נוספים. לקחתי קורסים מתודולוגיים ב-NYU: שיטות מחקר מתקדמות, רטוריקה, ניהול קמפיינים, ומכולם למדתי. צריך לזכור שלא ידעתי למה אני חוזר, ולכן היה לי ברור שאני צריך לפתוח אופציות למקרה שלא אקבל עבודה באוניברסיטה. הייתי כבר נשוי, והייתה לנו בת אחת, היום יש לנו שלושה ילדים. הרגשתי שיש אחריות תעסוקתית, ולכן הייתי חייב לחשוב על הדברים גם מהכיוון הזה. כל החוויה היתה מעניינת, מאתגרת. מאוד אהבתי את מנהטן. עשיתי עוד פוסט בארץ, במכון דיוויס. תוך כדי הפוסט הצלחתי לפרסם עוד כמה מאמרים, ונקלטתי במחלקה למדע המדינה. היה לי מזל גדול ואנשים שמאוד עזרו לי. התחלתי ללמד במחלקה, ומאז אנחנו מכירים בעצם.

אתה יכול להרחיב לגבי הדברים שעשית לפני האקדמיה ותוך כדי הלימודים? אמרת שהיית עיתונאי…

לא הגדרתי את עצמי כעיתונאי, אלא כמישהו שכותב כתבות. כתבתי בנושאי תרבות ב"עיתון ירושלים",  שהיה אז המקומון של "ידיעות תקשורת" בעיר. כתבתי לא מעט כתבות. זה היה בית ספר לכתיבה –  איך לעמוד בדד ליין, איך לתמצת רעיון, איך להתנסח במשפטים קצרים ובהירים. לפני כן הייתי שומר במוזיאון ישראל. לתקופה הזו אני מאוד מתגעגע כי היה לי המון זמן פנוי – הייתי שומר בעיקר בלילות. זו עבודה נהדרת לסטודנטים, כי היא מחייבת אותך ללמוד. אין לך ברירה: אתה יושב לילה שלם באולם תצוגה, ואתה יכול או ללמוד או לדבר לתמונות. לכל הדעות עדיף ללמוד. בנוסף, לימדתי גיטרה. אני לא גיטריסט גדול, אבל לימדתי אקורדים. אני חושב שהייתי מורה די טוב. תוך 7-6 שיעורים התלמידים שלי כבר ידעו ללוות את עצמם. בשלב מאוחר יותר התחלתי תרגלתי במחלקה והייתי עוזר מחקר. עבדתי עם אברהם דיסקין, גבי שפר, ג'ף מייסי, ירון אזרחי ומיכאל שלו. אני חושב שבסך הכל למדתי כמתרגל לא פחות מאשר כתלמיד.

מה מרגש או מעניין אותך בעשייה האקדמית?

אני מאוד אוהב את המחקר. הקריירה האקדמית מאפשרת לנו לחשוב על שאלות שמעניינות אותנו, ולנסות לחקור אותן. לרוב לא מדובר במשימה פשוטה, אבל בסך הכל יש בזה הרבה מאוד הנאה. כמרצה, אני אוהב לפגוש אנשים. סטודנטים מעניינים אותי – החיים שלהם, מהיכן הם מגיעים, איך הם חווים את ירושלים מהי חוויית הלמידה שלהם. כל המערכת הגדולה הזו שנקראת חיים סטודנטיאליים מעניינת אותי.

למעשה היית סטודנט פה לפני כמה וכמה שנים, וכיום אתה מרצה באותו מקום. מהם השינויים שאתה מזהה באורח החיים של סטודנטים, במחלקה?

אני לא בטוח שיש שינוי דרסטי. אני חושב על עצמי כסטודנט ורואה סטודנטים עכשיו. אז אנחנו העברנו פתקים, ועכשיו משתמשים באמצעים טכנולוגיים כדי להעביר מסרים. לי בזמנו היה קשה פיזית לשבת שעה וחצי בשיעור. באיזשהו שלב הייתי מתחיל להסתכל סביבי, לראות מה קורה, במיוחד בספרות, שהיינו כמו כיתה בבית ספר – קבוצה קטנה של  שניים-שלושה בחורים והרבה מאוד סטודנטיות. בגלל הזיכרון הזה שאלתי באחד השיעורים שלי את הסטודנטים איך הם מחזיקים מעמד שעה וחצי, ואמרתי להם: אתם נהדרים – לא מתכתבים, לא מסתכלים מסביב. הם צחקו עליי – 'אנחנו מעבירים מסרים עם המחשבים שלנו'. אז זה שונה – יותר טכנולוגי, פחות הולכים לספרייה, יותר מורידים מאמרים. אבל לגבי החיים עצמם – אני לא רואה הבדלים משמעותיים.

אילו ערכים אתה מביא למחקר, אם בכלל?

אני לא חושב שתפקידי כחוקר לקדם אידיאולוגיה פוליטית-מפלגתית מסוימת, אבל באופן טבעי משהו מהערכים שלי עובר. למשל, אני מתעניין במרכז הפוליטי. אני מאמין ששינויים לא חייבים להיעשות מהקצוות. אני רוצה להבין כוחות מרכזיים – זה אתגר שיכול להיות שנגזר גם מנטיית לב. למשל, אם אני מנתח נרטיביים פוליטיים, אני אשתדל לא להתמקד רק בסיפור המיוחד, המקורי או השונה – אלא בסיפורים המרכזיים של קבוצות בחברה.

אתה איש פוליטי?

אני מתעניין בפוליטיקה, ומגבש עמדות בנושאים רבים. לעתים קרובות אני לא מצליח למצוא את עצמי בתלכידים של עמדות אופייניות למפלגה אחת או לזרם פוליטי מסוים. זו אולי הסיבה שאני יכול לשנות את דעתי. לפעמים אני מקנא באנשים שבטוחים שהצדק, התבונה והמוסר נמצאים רק אצלם. אפשר למצוא אנשים כאלה גם בשמאל וגם בימין. זו נקודת מוצא די קלה. אבל כשמסתכלים על זה קצת מהצד, יש מקרים שזה די מגוחך, במיוחד כאשר אנשים כאלה מנסים לארגן לעצמם את המציאות כדי שתתאים לתפיסה שלהם. אני מאוד משתדל להימנע מזה, ומקווה שאני מצליח. בסך הכל פוליטיקה מאוד מעניינת אותי, ובמיוחד פוליטיקה ישראלית. אני חושב שבפוליטיקה הישראלית יש לא מעט נקודות חולשה אבל גם הרבה נקודות חזקות שלא מוארות מספיק.

לסיום, מהי הבחירה של חייך?

הבחירה הכי טובה של חיי? אני חושב שבתחום האישי-הזוגי. אבל אני קצת מהוסס בתשובה כי זו לא הייתה ממש בחירה. בנושא הזה הדברים היו כל-כך ברורים לי. אולי זו הייתה בחירה של רעייתי היום. אני יודע שלקח לי הרבה מאוד זמן לשכנע אותה לתת לי סיכוי. השתמשתי בכל היכולות הרטוריות שלי, בכל מה שלמדתי: כתבתי, דיברתי, עשיתי הכל – וזה לא היה קל – באמת התאמצתי. מתחתי את הרטוריקה שלי עד קצה גבול היכולת. זה דרש המון נחישות. עבדתי מאוד קשה. זו דוגמה מצוינת לכך שמה שאנחנו לומדים וחוקרים יכול להיות מאוד רלוונטי לחיים.

 * אודליה אושרי היא דוקטורנטית במחלקה למדע המדינה בהנחייתם של ד"ר שאול שנהב ופרופ' תמיר שפר.
מודעות פרסומת

  1. בנימין שוורץ

    כל הכבוד אודליה על הראיון המרתק שערכת עם שאול שנהב. נהניתי לקרוא כל מילה, ולגלות דברים חדשים שאפילו אני לא ידעתי.

  2. שי יוניסי

    ד"ר שאול שנהב מס' 1

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: