עצות לשלבי התזה הראשונים

מאת: אלון בורשטיין

את האימרה "זו בסך הכל עבודת סמינריון מורחבת" לגבי עבודת התזה שמעתי כמה וכמה פעמים כשהתחלתי את התואר השני. היות והמחלקה רוצה לעודד סטודנטים לא לגרור את התזה שלהם מעבר לשנתיים, מתחילים "להטיף" לסטודנטים במסלול המחקרי כבר מהרגע הראשון שמדובר בעבודת סיום תואר רחבה לקראת המשך החיים האקדמיים, ולא בפרוייקט חיים. ניסיתי ליישם את האימרה הזו במהלך הכתיבה, אך בכל זאת נגררו התזה שלי ועימה התואר השני שנה מעבר למצופה. במבט לאחור, המחקר עצמו, אף על פי שאני שמח מאד עם תוצאותיו, היה יכול להתנהל בצורה הרבה יותר חלקה ומהירה ופחות מורטת עצבים, במיוחד בשלבים הראשונים – שהם אלה המעצבים את המחקר ואת התנהלותו. לאור ניסיוני זה, להלן עצותיי למתחילים תואר שני מחקרי אשר נמצאים בשלבי עבודה ראשונים של התזה.

אדגיש שלא מדובר ב"נוסחת הפלא" לכתיבת תזה. כל פרוייקט הוא ייחודי, והוא תלוי, כך התרשמתי, בעיקר בשלושה גורמים: יחסו של הסטודנט אל המחקר שלו, זמינות והיקף החומר, והדינמיקה שנבנית עם המנחה. יחד עם זאת, ישנם שלבים דומים במהלך העבודה על התזה, בהם נתקלנו אני וסטודנטים אחרים סביבי. אפרט כאן לגבי כל אחד מהם, בתקווה שזה יוכל לסייע גם לאחרים.

השלב הראשון: אתה לא עונה, אלא שואל את השאלה

בשלב הראשון של התזה חייבים להבין ולהפנים שאתם עכשיו החוקרים. בניגוד לכל לימודינו עד כה (להוציא, אולי, את עבודת הסמינר), בשלב זה אנחנו כבר לא מצופים למצוא תשובות ידועות מראש לשאלות ששואלים אותנו, אלא אמורים לשאול את השאלות בעצמנו. ייתכן שזה נשמע מאיים, אך מדובר דווקא בשלב משחרר. במקום לענות על שאלה שנשאלנו, ולהתאים אותה לתבנית מוגדרת מראש, אנחנו יכולים כעת לבחון את השאלות האמיתיות שמעניינות אותנו. הנושא שמענין אותנו הוא זה שייחקר, והתפקיד שלנו הוא להבין למה צריך ומעניין לחקור אותו, ולחשוב איך כדאי לחקור זאת. כשניגשים אל נושא מחקרי, צריך בראש ובראשונה לבוא עם תפישה עצמית של חוקרים – אנחנו אלו שצריכים להעמיד נושא למבחן בשביל לבצע את המחקר. המנחה יאשר את הנושא ויסייע, אבל רק אחרי שאנחנו נוכל להסביר מהי השאלה ולמה צריך לחקור אותה.

השלב השני: זוכרים את הקורס המעצבן "שיטות מחקר"?

לרוב האנשים שמתחילים לעבוד על תזה יש נושא מחקרי שמעניין אותם. אין זה אומר שהם יודעים איך הם יחקרו את זה, אבל העניין התאורטי קיים אצלם. בשלב הזה צריך לחשוב איך בכלל מתחילים לגבש רעיון פרקטי למחקר.

בתור מתרגל בקורס שיטות מחקר במחלקה כבר ארבע שנים, אני יודע שמי שעבר את הקורס שמע אותנו לפחות פעם אחת אומרים "זה אולי נראה טריוויאלי, אבל מי שרוצה לבצע מחקר יצטרך לחשוב על הדברים האלו". אז ברוכים הבאים – הגעתם לשם. ברור לכולנו שהדברים אינם פשוטים ודיכוטומיים כפי שלעיתים נלמד בקורס הזה ובאחרים, אבל העקרונות נכונים ויש להבין אותם.

מחקר יכול להתבצע בצורה דדוקטיבית, אינדוקטיבית או משולבת. אף על פי שרוב האנשים מנסים לשלב את שני האספקטים במחקר, בדרך כלל ישנה גישה כללית המנחה אותו. בשלב הראשוני הזה לא צריך להחליט מהי הגישה, אך כן צריך לחשוב על הכיוון המנחה. האם אתם רוצים שמחקרכם יהיה ברמת המאקרו או ברמת המיקרו? האם מעניין אתכם לערוך השוואות רוחביות בין מקרים רבים או להתמקד במספר מצומצם של מקרים ולבחון אותם לעומק? האם יש תאוריה אחת שמעניינת, או שיש מקרה שמעניין אתכם שאותו תרצו לבחון תחת תיאוריות שונות? בשלב הזה מומלץ מאד להעיף מבט בכמה מקורות או מאמרים שעוסקים במתודולוגיה. רוב האנשים, כולל עבדכם הנאמן, מדלגים על השלב הזה ודוחים זאת לשלב מאוחר יותר, ואני אישית מצטער מאד שלא הקדשתי לכך את הזמן בשלב הזה. שבוע-שבועיים של הכרות עם מתודולוגיות ושיטות מחקר בשלב ההתחלתי יכלו לחסוך לי חודשים של תיקונים, הוספות ומחיקות לאחר מכן.

אם כבר יש לכם מנחה, כמובן שאפשר ומומלץ (מאד!) להתייעץ איתו לגבי השלב הזה.

השלב השלישי: המנחה

בין אם עשיתם תואר ראשון במחלקה ויש לכם כבר מרצים שאתם מכירים/מתחברים אליהם ובין אם לא, מגיע השלב בו צריך להתביית על מנחה לתזה. מומלץ מאד, מעבר לצורך בעניין משותף (לפחת בצורה עקיפה) בנושא המחקרי בו אתם מעוניינים, לחשוב בשלב בחירת המנחה גם על הדברים הבאים:

–          כימיה טובה היא אמנם לא התנאי היחיד, אך היא אחד מהתנאים הכי חשובים לבחירת מנחה. העבודה על התזה כוללת הרבה שלבים מתסכלים, וצריך לוודא שהמנחה הוא מישהו שאתם מרגישים מספיק נוח להציג בפניו שאלות ולקבל ממנו פידבק על ביצוע המחקר שלכם. מציאת מנחה שאתם מתחברים אליו בהרבה מקרים חשובה יותר מאשר מציאת מנחה שעובד בדיוק על הנושא שלכם. זכרו שגם אם יש מישהו שעובד על התחום שלכם אבל אתם לא ממש מתחברים אליו ברמה האישית – תמיד אפשר לנסות לפנות אליו להתייעצות וסיוע במהלך העבודה. לפעמים זה עדיף על בחירתו כמנחה, אם קשה לכם לעבוד איתו בצורה קרובה.

–          בשיחה הראשונית עם המנחה על התזה (בין אם עבדתם איתו בעבר ובין אם לא) היו גלויים – שאלו על אופן העבודה שהוא מעדיף, אם הוא רוצה לקבוע לוחות זמנים או שאתם תיזמו פגישות במידת הצורך, אם הוא רוצה לעבור על מה שאתם עושים או רק שתציגו לפניו דברים יותר מוגמרים וכדומה. וודאו מהן הציפיות שלו ממכם, ואל תהססו להציג בעצמכם ציפיות וחששות מתהליך העבודה העתידי.

–          זיכרו כי אנשי הסגל במחלקה לא ייעלבו אם תרגישו לאחר פגישת ההיכרות שיהיה לכם קשה לעמוד בציפיות שלהם. אל תהססו לשאול את המנחה (עם מידה מסויימת של טקט!) אם הוא חושב שיש מישהו אחר שמתעסק בתיאוריות שמעניינות אתכם, במקרה הבוחן שלכם וכד'. מקסימום התשובה תהיה לא, אך אי אפשר לדעת לאן יכוונו אתכם.

מתוך הבלוג המצוייר "PHD comics"

השלב הרביעי: מיקוד ושאלות המחקר

אז יש לנו נושא מחקרי, גישה ברורה למחקר, וגם מצאנו מנחה. בשלב הבא צריך למקד את המחקר ולהציג שאלת מחקר מכוונת. הדבר המרכזי שצריך להדהד בראש שלכם בשלב הזה הוא שהתזה מיועדת לענות על שאלת המחקר. זה אולי נשמע ברור, אבל הרבה אנשים לא מייחסים מספיק חשיבות לניסוח השאלה, וישר רצים לגיבוש תיאוריות, וכך התזה יוצאת משליטה. צריך לדעת על מה אנחנו רוצים לענות בשביל לדעת מה נחוץ ומה לא.  זכרו שתמיד אפשר לשנות ולעצב את השאלה במהלך המחקר, וגם אם אין לכם עדיין את השאלה המושלמת צריך להתחיל לשחק עם כמה שאלות וכיוונים שונים, ולא לדחות את זה לשלבים מאוחרים יותר.

שלב גיבוש שאלת המחקר מאיים על הרבה אנשים כי הוא נראה מופשט לחלוטין, אך חשוב לזכור שאיננו עובדים בוואקום – אנחנו צריכים לגבש שאלת מחקר שבאה לענות על משהו שחסר במחקר הקיים. חשוב מאד לא לנסות להמציא את הגלגל מחדש, אלא למקד את שאלות המחקר בהרחבה ותוספת למחקרים הקיימים. למשל, אם מעניין אתכם לפתח תיאוריה שלא זכתה לתמיכה אמפירית מספקת, או שהיא בכלל מוטעית לדעתכם, צריך להתחיל להתעמק בתיאוריות אחרות שתוכלו לנסות ליישם במקומה או לנסות להפריכן. כמו כן יש לחשוב על מקרי בוחן אפשריים, לנסח מהי לדעתכם התיאוריה המתאימה, ואז לגבש את השאלה שמובילה אל מחקר אודות התיאוריה הזו. אם מדובר בתופעה מסוימת שאתם רוצים לחקור, צריך להתעמק בה ובמה שנכתב עליה ועל תופעות דומות, ולחשוב מה אנחנו רוצים להוסיף, ומהי זווית הראייה החסרה. התשובה לשאלות אלו היא שאלת המחקר שלכם. אם אין לכם מענה לשאלות כגון אלו מומלץ להתחיל לקרוא מחקרים על התחום שמעניין אתכם באופן כללי, ולא להתעמק דווקא בזווית ראייה ספציפית. ברגע שאתם קוראים משהו על הנושא שלכם שגורם לכם להגיד משהו כמו "נכון, אבל…" או "ומה עם…?" – דעו שאתם בכיוון הנכון.

בסיום שלבים אלו, ואחרי שאתם מגבשים כיוון אפשרי לשאלת מחקר, פנו אל המנחה שלכם ודברו איתו לפני שאתם קופצים הלאה. וודאו שגם לדעתו זהו כיוון טוב, ושאלו אותו על השלב הבא. השלבים הבאים שונים בתכלית בהתאם לסוג המחקר. עדיף מאד להתייעץ עם המנחה על השלב הבא לאחר גיבוש השאלה, ולא לנסות להרשים אותו על-ידי דחיית הפגישה בעוד חודשיים ואז לגלות שהלכתם בדרך בעייתית או מוטעית מבחינתו.

לאחר שלבים ראשוניים אלו, הצעדים הבאים בעבודת התזה הם מאד אינדיבידואליים ותלויים במחקר שלכם. לכן אפרט כאן כמה עצות כלליות, שאנשים נוטים לשכוח במהלך ביצוע המחקר עצמו:

  1. אפשר וצריך להתייעץ עם עוד אנשים. גבשו לעצמכם דרך הצגה מתומצתת של המחקר שלכם, ואל תהססו לפנות ולבקש עצה של אנשים אחרים בתחום. זכרו את השלב הראשון – אתם חוקרים לכל דבר ועניין, גם אם עדיין בשלב ההכשרה, ואתם יכולים לפנות גם אל המומחים הגדולים בתחום עם שאלות. כדאי להתייעץ עם המנחה בעניין זה.
  2. אל תהססו לפנות במידת הצורך אל גורמים לא אקדמיים עם שאלות בנוגע לחומרים וכיווני מחקר. אף פעם לא תדעו מי יחליט פתאום שהוא רוצה להתראיין ולחשוף בפניכם כיוונים חדשים, איזה ארגון במקרה אסף כבר את החומר שאתם צריכים וכו'. במקרה של התזה שלי, לדוגמא, רובו המוחלט של החומר הראשוני שעסקתי בו נאסף, נערך ותורגם על-ידי צה"ל, וישב בארכיון של הספרייה הלאומית. לאחר פנייה אל הגורמים הרלוונטיים חסכתי לעצמי משהו כמו חצי שנה של עבודה.
  3. מיצאו את הנוסחה לעבודה היעילה עבורכם. אל תסמכו על המנחה שיוודא שאתם עומדים בקצב כלשהו – יש מנחים יותר מעורבים ויש פחות. יש סטודנטים שמעדיפים לקבוע יום-יומיים בשבוע להקדיש לתזה, ויש כאלה שמעדיפים לשים את התזה בצד ואז לעבוד עליה באינטנסיביות למשך חודש שלם. כך או אחרת, מאד לא מומלץ לעבוד בשיטה של "לא יודע מתי, אבל אין לי זמן עכשיו". גם אם אין לכם זמן בסמסטר ב' ותעבדו על התזה בקיץ, צריך לקבוע את זה באופן ברור בשביל שבקיץ התזה תהפוך להיות בעדיפות ראשונה.

אסיים עם כלל ברזל שחשוב לזכור: בכל שלב של הכתיבה, לא משנה של איזה פרק בתזה, אתם צריכים להיות מסוגלים לענות על השאלה "למה מה שאני כותב כרגע רלוונטי ונחוץ למחקר?". אם אין לכם תשובה טובה, ייתכן מאד שאתם סוטים מנושא הפרק, מה שבדרך-כלל מעיד על כך שאתם יודעים יותר מדי על מה שאתם כותבים כרגע. אל תהססו לקצר, ולפעמים לחתוך חלקים, שהם אומנם מרשימים, אך לא תורמים למענה על שאלת המחקר.

אני מאחל לכולם תהליך מחקר פורה, ללא מכשולים רבים מדי, ועם הרבה הנאה מכך שאתם מתרכזים סוף-סוף בנושאים החשובים לכם באמת!

* אלון בורשטיין הוא דוקטורנט במחלקה למדע המדינה
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: