סופה של הממלכה המאוחדת?

מאת: אלונה דולינסקי

הדיונים בדבר רצונה של סקוטלנד לקבל עצמאות מאנגליה מלווים את ההיסטוריה המשותפת של שתי האומות הללו מאז שהתאחדו בשנת 1707. העיסוק בנושא הגיע לנקודת שיא בשלהי שנות ה-90 של המאה הקודמת עם החלתה של רפורמת הדבולוציה בשלטון האנגלי בסקוטלנד. דבולוציה משמעה האצלת סמכויות מהשלטון המרכזי לשלטון האזורי, ובמקרה של סקוטלנד, קבלה של סמכויות שלטוניות עצמאיות בתחומים מסוימים, בעיקר בנושאי פנים, שהיו שייכות בעבר באופן בלעדי לשלטון המרכזי בלונדון. תהליך זה, שהביא להקמתו מחדש של הפרלמנט באדינבורו, הוביל להתחזקותה של המפלגה הלאומית הסקוטית ולהתגברות הקולות הקוראים גם עתה להפרדה מוחלטת של המערכת הפוליטית של סקוטלנד מזו של הממלכה המאוחדת. הדבר יוכל להתגשם אם יאושרר משאל העם הצפוי להתקיים בנושא בשנת 2014.

אז על מה בעצם מדברים? 

לאחר מאות שנים של יחסים מעורערים הושלם האיחוד בין סקוטלנד ואנגליה בשנת 1707 עם החתימה על "הסכם האיחוד"- Act of Union שהפך את אנגליה, ווילס וסקוטלנד יחדיו לממלכה המאוחדת- United Kingdom Of Great Britain. האיחוד הביא לסופו של השלטון הריבוני הסקוטי כך שבמקום שני פרלמנטים נפרדים – הסקוטי והאנגלי, הוקם פרלמנט אחד משותף, המוכר לכולנו והיושב בלונדון, שהפך לריבון על הממלכה המאוחדת כולה. סקוטלנד שימרה עצמאות מסוימת בדמות מערכת משפט, דת, ומוסדות כלכליים וחינוכיים נפרדים. במשך השנים, למעט מספר מקרים בודדים של גאות בתחושות לאומיות בדלניות, נעו היחסים בין שתי האומות על מי מנוחות. השינוי החל כשבשלהי המאה ה-19 פשט גל לאומיות ברחבי בריטניה בעקבות דרישת האירים לשלטון עצמאי. העיסוק בנושא התעצם בראשית המאה ה-20 אחרי פרישת אירלנד מההממלכה המאוחדת בשנת 1922 כשדיונים בנוגע להענקת סמכויות הן לסקוטלנד והן לווילס נהפכו לחלק מהשיח הפוליטי והציבורי בממלכה. הדיונים לא הובילו לתוצאות ממשיות כיוון שתומכי האיחוד בתוך הממלכה וחברי השלטון חששו שמא שינויים נוספים בתצורה של האיחוד (כלומר, פרישה נוספת של סקוטלנד או ווילס או שינוי במאזן הכוחות בתוך האיחוד) יפגעו אנושות באופיה הריכוזי של בריטניה (Russell Deacon and Alan Sandry, Devolution in the United Kingdom (Edinburgh University Press, 2007, p. 51.)

הפרלמנט הסקוטי

בכל זאת דבולוציה  

כאמור, גל הלאומיות שהביא לפרישה של אירלנד הציף גם רגשות בדלניים עמוקים בסקוטלנד. לאחר עשרות שנים של דיונים בפרלמנט וניירות לבנים שפורסמו בנושא, החלה בשנת 1979 להיסלל הדרך לדבולוציה כשממשלת הלייבור בלונדון אפשרה לסקוטים להעלות את סוגיית האצלת הסמכויות להכרעה במשאל עם. משאל עם זה היה הניסיון הראשון להחיל דבולוציה ביחסים בין שתי האומות, כשעוד לא דובר על יציאתה של סקוטלנד לעצמאות מלאה. הסקוטים אומנם אישררו את משאל העם ברוב קטן של 51.6%, אך כיוון ששיעורי ההצבעה, שעמדו על 32.8%, לא תאמו את מה שנקבע בכללי המשאל (דרישה של שיעור הצבעה של 40% לפחות), ההצעה לא עברה ומעמדה של סקוטלנד באיחוד נותר ללא שינוי.

לאחר כישלון המשאל נדחק נושא הדבולוציה לשולי הדיון הפוליטי בלונדון, בעיקר לאור התנגדות המפלגה השמרנית שהחזיקה בשלטון משנת 1979 ועד 1997. יחד עם זאת, בתוך מפלגת האופוזיציה הגדולה, מפלגת הלייבור, הוסיף להתקיים דיון ער בנושא. בשנת 1992 הוא זכה לדחיפה משמעותית בחסות הבטחה מפי מנהיג המפלגה דאז, ג'ון סמית, להעמיד את שאלת הדבולוציה בראש סדר העדיפויות המדיני של המפלגה. לאחר מותו של סמית, הנהגת המפלגה עברה לידיו של טוני בלייר וזה התחייב להעלות את שאלת הדבולוציה למשאל עם בשנית אחרי הבחירות הכלליות של 1997. לאחר הניצחון הסוחף של המפלגה בבחירות המדוברות, עמד בלייר בהבטחתו וחודשים ספורים לאחר מכן התקיים משאל העם שעבר ברוב גדול: 74.3% הצביעו בעד הקמתו מחדש, לראשונה משנת 1707, של הפרלמנט הסקוטי, ואישש את הקולות בדבר רצונם של הסקוטים בתהליך הדבולוציה.

הקמתו מחדש של הפרלמנט הסקוטי והתחזקות המפלגה הלאומית הסקוטית

292 שנים לאחר האיחוד בין סקוטלנד ואנגליה ופיזור הפרלמנט הסקוטי הוא הוקם מחדש ואויש ב-129 חברי פרלמנט שזכו בבחירות האזוריות של שנת 1999.

תוצאות הבחירות חשפו את ההשפעה החזקה של מפלגת הלייבור בסקוטלנד כאשר היא זכתה ב-43% מהמושבים (56 בסה"כ) לעומת 35 מושבים למפלגה הלאומית הסקוטית ו-35 מושבים למפלגה השמרנית והמפלגה הליברל-דמוקרטית גם יחד. עם זאת, בעשור שאחרי הקמתו של הפרלמנט הסקוטי החלה השפעת הלייבור להתרופף ואת מקומה תפסה המפלגה הלאומית הסקוטית (Scottish National Party- SNP) שהלכה וצברה בהדרגה כוח רב. במרכז מצעה של המפלגה עומדת שאלת פרישתה של סקוטלנד מהאיחוד עם אנגליה ויציאתה לעצמאות מוחלטת. הנושא הפך למרכזי עוד יותר בפוליטיקה הסקוטית לאחר שבבחירות 2007 זכתה המפלגה לראשונה במספר מושבים גדול יותר מאשר מפלגת הלייבור – 47 לעומת 46 מושבים. לאחר הבחירות הקימה המפלגה הלאומית הסקוטית ממשלת מיעוט והחלה לפעול נמרצות להעלות למשאל עם את שאלת הפרישה מהאיחוד.

מתקדמים לקראת משאל עם

בפברואר 2010 הובילו הדיונים  בפרלמנט הסקוטי להעלאת הצעת חוק למשאל עם בשתי סוגיות – האחת בדבר קבלת עצמאות מלאה והשנייה בדבר הרחבתן של הסמכויות המואצלות לאדינבורו מלונדון. למרות התעצמות תחושות הלאומיות בסקוטלנד היוותה המפלגה הלאומית הסקוטית ממשלת מיעוט בלבד וכיוון שלא זכתה לתמיכה נוספת בפרלמנט, ההצעה לא התקדמה לשלב הביצוע. רק אחרי כמעט שנתיים, באוקטובר 2012, כשהמפלגה הלאומית הסקוטית החזיקה ברוב המושבים בפרלמנט (65 מושבים מתוך 129), נחתם ההסכם בין לונדון לאדינבורו לקיום משאל העם ב-2014.

במסגרת הדיונים בסקוטלנד הכריז אלכס סלמונד (העומד בראש הקבינט בסקוטלנד) על נכונותו להציג בפני העם הסקוטי גם את האפשרות להרחבת הסמכויות של אדינבורו מבלי לקבל עצמאות מוחלטת. בסקרים עצמאיים (לא מטעם הממשל בלונדון) שנערכו בסוף שנת 2011 ובמהלך 2012 הוצגה לציבור הסקוטי "אפשרות השלישית" להרחבת הסמכויות של הפרלמנט בסקוטלנד עוד יותר (האפשרות הראשונה היא עצמאות מוחלטת והשנייה היא להשאר בממלכה המאוחדת). נראה היה כי אופציה זו זכתה לתמיכה הגדולה ביותר, אך  למרות זאת הממשלה בלונדון התעקשה על כך שההכרעה בדבר עצמאותה של סקוטלנד צריכה להיות חד משמעית וברורה כך שיש להציג בפני הציבור שאלה אחת בלבד שתבהיר את היחסים בין שתי האומות. במסגרת ההסכם שנחתם בין דיוויד קמרון וסלמונד, צפויה להשאל במשאל העם שאלה אחת בלבד: האם סקוטלנד צריכה לקבל עצמאות מלאה[1] – ולא, כפי שנדון בסקוטלנד בתחילה, שתי שאלות – שאלת העצמאות המדינית לצד שאלת הרחבת סמכות הדבולוציה של אדינבורו.

טיעונים בעד ונגד פרישתה של סקוטלנד מהממלכה המאוחדת

שאלת עצמאותה של סקוטלנד מעוררת קמפיינים אינטנסיביים בעד ונגד אשרור המשאל. בפסקאות הבאות אסקור את עיקר הטענות לעומק.

כלכלה

התומכים בפרישה מהממלכה המאוחדת טוענים שכלכלתה של סקוטלנד העצמאית תתחזק בעקבות המהלך – בעיקר בזכות מרבצי הגז הטבעי והנפט הנמצאים בשטחה – אך גם כיוון שתוכל ללוות בחופשיות רבה יותר כספים בשווקים הבינלאומיים. העקרון שעומד בבסיס הטענות הוא שהצמיחה הכלכלית של סקוטלנד מוגבלת בגלל חיבורה לכלכלה של בריטניה כולה. כשתהיה מדינה עצמאית, היא תוכל לנהל בצורה נכונה יותר את הכלכלה שלה כך שתשרת את העם הסקוטי בלבד ולא את כל אזרחי הממלכה המאוחדת. ההצהרות הסקוטיות בדבר התועלת הצפויה לסקוטלנד מהפרישה מהאיחוד עם אנגליה מעידות על הצבת יעדים שאפתניים שדמוקרטיות מערביות יכולות רק לחלום עליהם. כך למשל, הצהירה סגנית ראש הקבינט בסקוטלנד כי סקוטלנד עצמאית תוכל למגר לחלוטין את העוני בקרב ילדים בעוד שבמקרה והיא תישאר בממלכה המאוחדת, מספר הילדים העניים דווקא יעלה מ-170,000 כיום ל-220,000 עד שנת 2020.

לעומת זאת, המתנגדים לפרישתה של סקולטנד מזהירים כי המפלגה הלאומית הסקוטית מסתירה מהציבור את האמת לגבי החוב הלאומי שסקוטלנד תיאלץ לקבל על עצמה בעת הפרישה וכי בתור מדינה עצמאית היא תתקשה יותר להתמודד עם קשיים כלכליים. בדו"ח שפורסם לאחרונה נכתב כי סקוטלנד עומדת בפני גירעון של 28 מיליארד פאונד בשנים הקרובות, מה שיחייב אותה לבצע שורה של קיצוצים משמעותיים על מנת שתוכל להתמודד עם המצב. בסקוטלנד לעומת זאת טוענים שהדו"ח מבוסס על נתונים שגויים ושההוצאות הציבוריות דווקא יעלו במידה וסקוטלנד תאשרר את הפרישה מהממלכה המאוחדת.

על פי הצהרות שונות שיוצאות מלונדון נראה כי הפן הכלכלי הוא הטיעון החזק ביותר בו מתכוונים להשתמש המתנגדים לפירוק האיחוד על מנת לנסות ולמנוע את אישור ההחלטה במשאל עם. הקולות היוצאים מלונדון לא רק מזהירים כי היכולת של סקוטלנד להתקיים כמדינה עצמאית מבחינה כלכלית מוטלת בספק, אלא גם מאיימים להעניש אותה במידה ותאשרר את משאל העם. כך למשל, בכתבה שפורסמה ב-11 בפברואר בגארדיאן הבריטי, טוען מייקל מור, השר הממונה על הטיפול בסקוטלנד בפרלמנט בלונדון, שלסקוטלנד העצמאית לא יינתן תפקיד בקביעת המדיניות של הבנק האנגלי (המקביל לבנק ישראל אצלנו) או בקביעת מדיניות המטבע גם אם תחתום על הסכם אחדות עם בריטניה ותשמר את הלירה סטרלינג.

נראה לעיתים שהמאבק של לונדון בשאיפות הפרישה של סקוטלנד עובר אף לפסים אישיים. בלונדון נחושים להבהיר לסקוטלנד שמחיר הפרישה יהיה גבוה ויבוא לידי ביטוי גם בפגיעה באחד מהסמלים העיקריים של סקוטלנד ומוצר הייצוא הרווחי ביותר שלה- הוויסקי הסקוטי. על פי הצהרתו של שר החוץ הבריטי, וויליאם הייג, במידה וסקוטלנד תאשרר את הפרישה מהממלכה המאוחדת, 140 השגרירויות והנציגויות של בריטניה ברחבי העולם יפסיקו לקדם את הוויסקי הסקוטי, פעילות יחסי ציבור שנעשית כיום בחינם, ושהניבה לסקוטלנד הכנסות של 3 מיליארד פאונדים בשנת 2011.

הגנה

בדיונים הנוגעים ליכולתה של סקוטלנד להגן על עצמה במידה ואכן יאושרר  משאל העם, גורסים התומכים במהלך כי הצבא העצמאי שיוקם במדינה יחסוך למשלם המיסים הסקוטי כ-1.5 מיליארד פאונד בשנה על הוצאות הגנה, אף שישתווה בגודלו ובעצמתו לצבאות של מדינות קטנות אחרות באירופה. כיום מעבירה סקוטלנד סכום של 3.3 מיליארד פאונד בשנה למערך ההגנה של בריטניה במסגרת הסכם ההגנה בין שתי המדינות, הסכם שצפוי להתבטל אם סקוטלנד תצא לעצמאות מדינית. מנגד, טוענים המתנגדים לפרישת סקוטלנד כי היא תעמוד בפני עלויות כלכליות משמעותיות במידה ותקים צבא משלה.

לצד הדיונים בנושא עלויות הצבא העצמאי, הדיון העיקרי בנושא ההגנה סובב דווקא סביב שני נושאים אחרים: הראשון, הוא ארסנל הנשק הגרעיני של בריטניה ששוכן לחופי סקוטלנד והשני הוא מעמדה של סקוטלנד העצמאית בברית נאט"ו. על פי הצהרות שונות של הקבינט הסקוטי, השלטון העצמאי בסקוטלנד עתיד להוציא מחוץ לחוק את הנשק הגרעיני, מה שיאלץ את הבריטים לפנות משטחה של סקוטלנד את מצבורי הנשק שלהם בעלות כלכלית גבוהה מאוד. בנוסף, אמנם המפלגה הלאומית הסקוטית טוענת כי במידה והפרישה תאושרר תישאר סקוטלנד חברה בנאט"ו, ברית נאט"ו היא ברית גרעינית ולכן החברות של סקוטלנד בה אינה וודאית, מה שעלול לפגוע ביכולת ההגנה של המדינה העצמאית החדשה.

היחסים עם אנגליה והמדינות השכנות

תומכי הפרישה מדברים על כך שיציאת סקוטלנד לעצמאות תוביל לשיפור ביחסים בינה לבין אנגליה על בסיס יחסים בין שתי ממשלות ריבוניות ושוות ולא תפגע ביחסים בין הסקוטים לבין האנגלים, הוולשים והאירים – איתם הם חולקים קשרים היסטוריים, חברתיים וגיאוגרפיים משמעותיים. ובנוגע למעמדה הבינלאומי העתידי של סקוטלנד – המפלגה הלאומית הסקוטית הצהירה היא תפעל לחבור לחבר העמים הבריטי (The Commonwealth) כמדינה עצמאית, תצטרף מחדש לאו"ם כמדינה עצמאית ותיוותר חברה בארגונים בינלאומיים ה-OECD, ארגון הבריאות העולמי וארגון הסחר העולמי. למעשה נראה כי בסקוטלנד מניחים (באופן מוטעה) כי כשיהפכו למדינה עצמאית חברותם בארגונים הבינלאומיים כחלק מבריטניה תעבור אוטומטית למדינה החדשה. סקוטלנד גם אשררה כבר החלטה להסרת התנגדותה לחברות בנאט"ו.

אך למרות הטענות החוזרות ונשנות מפי המפלגה הלאומית הסקוטית כי מעמדה של סקוטלנד העצמאית לא ייפגע בקהילה הבינלאומית, המתנגדים לפרישה טוענים כי הערכת המצב של הסקוטים אינה מדויקת. בדו"ח שפורסם על ידי הממשלה בלונדון נטען כי סקוטלנד תצטרך להתקבל מחדש לארגונים בינלאומיים רבים. באיחוד האירופי מתעקשים כי לסקוטלנד העצמאית לא תהיה זכות אוטומטית לרשת את ההסכמים שנחתמו עם בריטניה והיא תיאלץ להתמודד על הזכות להצטרף לאיחוד מול מדינות אחרות. בחודש דצמבר האחרון, בעת הופעתו בפני וועדה של בית הלורדים, הכריז נשיא הוועדה האירופית (European Commission) שהזכויות הנובעות מן האמנות של האיחוד שייכות אך ורק למדינות שחתמו על אותן אמנות וכי סקוטלנד העצמאית, אפילו אם "רק" התנתקה ממדינה חברה באיחוד האירופי, תצטרך להתקבל כחברה חדשה לאיחוד. הקבלה לאיחוד מותנית באימוץ כלל המחויבויות הכרוכות בכך, כולל מטבע היורו. תנאים אלה עלולים להוות בעיה עבור סקוטלנד העצמאית כיוון שתהליך הקבלה אורך זמן רב ואין לה כל ערובה שהיא אכן תתקבל אליו. בנוסף, לא בטוח שסקוטלנד תוכל לעמוד בתנאים שדורש האיחוד, כיוון שבהתאם להצהרות הקבינט הסקוטי סקוטלנד העצמאית שואפת להוסיף ולהשתמש  בפאונד כמטבע הרשמי בכלכלה הסקוטית.

תחזיות?

האם סקוטלנד צפויה לאשרר את משאל העם ולקבל עצמאות מלאה מבריטניה? על פי תוצאות מחקר שפורסם לפני כחודש בגארדיאן הבריטי נראה שתמיכתם של הסקוטים בעצמאות מדינית נמצאת בשפל משמעותי. על פי תוצאות המחקר, רק 23% מהבוחרים תומכים בעצמאות, ירידה של 9% לעומת השנה שעברה. יחד עם זאת המחקר מצביע גם על תמיכה הולכת וגוברת בהרחבת סמכויות הפרלמנט הסקוטי ללא ניתוק מלא מהממלכה המאוחדת – 56% מהנשאלים תמכו במתן סמכויות מיסוי ו-64% תמכו במתן סמכויות בנוגע למערכת הרווחה. בנוסף, בבחירות דמה שנערכו באוניברסיטת גלזגו ביום חמישי, ה- 21 בפברואר, בהן לקחו חלק כ-2,500 סטודנטים, 38% הצביעו בעד לעומת 62% שהצביעו נגד בשאלת העצמאות. על פי התחזיות הללו, ובניגוד לצפיות של תומכי היפרדות שבראשם עומדת המפלגה הלאומית הסקוטית, לא נראה כי סוגיית היציאה לעצמאות זוכה לתמיכה רבה בקרב הציבור.

כמו כן, קולות שעולים בסקוטלנד טוענים שהמפלגה הלאומית הסקוטית מנסה להשיג את הבלתי אפשרי ולמעשה את הבלתי רצוי. התמיכה הרחבה בקרב הציבור בסקוטלנד להרחבת סמכויות הפרלמנט באדינבורו היא גדולה בהרבה מהתמיכה בעצמאות מוחלטת. התחושה בקרב חלק מהציבור היא שאת אותה הרחבה לסמכויות הפרלמנט ניתן ואף רצוי לעשות גם בלי להפרד מהממלכה המאוחדת. המחנה שתומך בעצמאות, עם זאת, נותר אופטימי לגבי התוצאות ומובילי הקמפיין סבורים כי ברגע האמת הסקוטים יביעו את רצונם האמיתי ומשאל העם יאושר. הטענה העיקרית הנשמעת ממחנה זה היא שתוצאות הסקרים והמחקרים הללו מטעים וכי התמיכה האמיתית בעצמאות הסקוטית גבוהה יותר ועומדת על כ-34%, תמיכה שתתעצם ככל שהקמפיין יתקדם ומועד המשאל ילך ויתקרב.

סוגיית עצמאות סקוטלנד מעסיקה רבות את התקשורת, הפוליטיקאים והציבור בבריטניה. הנושא זוכה גם להתעניינות ברחבי אירופה, במיוחד במדינה כמו ספרד, שמתמודדת גם היא עם שאיפות לפירוק המבנה הפוליטי של המדינה. למעוניינים אני ממליצה בחום לעקוב אחרי ההתפתחויות בבריטניה – העיתונות בממלכה עוקבת רבות אחר הנושא, כך למשל עיתון הגארדיאן הבריטי, והסקוטסמן שיוצא לאור באדינבורו ומפרסם כתבות בנושא. בנוסף אפשר לעקוב אחר בלוגים שונים שעוסקים בנושא.

כל שנותר לנו לעשות כעת הוא לחכות ולראות כיצד יתפתחו האירועים ומה יניבו המאמצים של שני הצדדים, בעד ונגד, ביום המשאל. לדעתי, התחזית הסבירה ביותר היא שהסקרים יתממשו והסקוטים יצביעו נגד עצמאות מלאה מהממלכה המאוחדת. העתיד נראה עוד יותר אפור: כתוצאה מהמשאל הסקוטים יאלצו כנראה לחכות מספר שנים עד שיוכלו להעלות לדיון שוב את הרחבת הסמכויות של הפרלמנט בסקוטלנד ושנים רבות (כנראה רבות מאוד) עד שבלונדון ישתכנעו לאפשר לסקוטים לנסות שוב לזכות בעצמאות.

כפי שהדברים נראים עכשיו, הממשלה בלונדון תפעיל את כל כוחה כדי למנוע את העברתו את המשאל לא רק כדי לשמר את שלטונה מהתפוררות אלא, כך היא תטען, גם כדי להציל את הסקוטים מנבחרי הציבור שלהם.

*אלונה דולינסקי היא סטודנטית לתואר שני במחלקה למדע המדינה

[1]  זה הניסוח שלי לשאלה. נכון לזמן כתיבת כתבה זו ועל פי הודעה מפי וועדת הבחירות הבריטית, טרם גובש הניסוח הסופי של השאלה שתעלה להכרעת הציבור

מודעות פרסומת

הערה אחת

  1. מיכאל דוידוב

    כתבה טובה. מעניין שבעוד שמפלגות פלגניות באירופה נשענות בתקופה האחרונה בעיקר על הצדקים כלכליים לסיבותיהן לפרוש ממדינות אחרות. בעוד שהצדקים כאלו יכולים להשפיע על הציבור לתמוך בהם, חובה לסקור את הטרנדים החברתיים כדי לברר אם התושבים אכן רוצים בפילוג. האם דמגוגיה של מפלגות לאומיות יכולה לשנות זהות חברתית משותפת שהתגבשה לאנגלים ולסקוטים, או שמא לסקוטים מודעות לאומית עמוקה שמבדילה אותם מהאנגלים, כמו האירים? דרוש כאן מחקר תרבותי לא פחות ממחקר פוליטי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: