גלויה מחו"ל: מסצ'וסטס

מאת: נעם גדרון

לסטודנטים, בארץ או בחו"ל, יש דרכים שונות לקרוא ספר אקדמי. הגישה המקובלת היא להתמקד בהתחלה ובסוף. בהקדמה אפשר למצוא לרוב סיכום קצר של התרומה התיאורטית של הספר, ולהחליט עד כמה הוא רלוונטי. במסקנות אפשר למצוא את מה שכל סטודנט לדוקטורט מחפש: רעיונות למחקרי המשך. אבל לאחרונה גיליתי גם את ההקדמה להקדמה: אותו חלק של "תודות", Preface או Acknowledgments, כפי שהוא מופיע לרוב בספרים באנגלית. אני מניח שרוב הקוראים מרפרפים במהירות על פני עמודים אלו, אבל אני ממליץ עליהם למי שמוכן להסתכן גם בקריאת תוכן שאיננו אקדמי במובהק.

בימים אלו אני מגבש את הצעת המחקר לדוקטורט שלי (פרוספקטוס, כמו שזה נקרא פה) במחלקה לממשל באוניברסיטת הרווארד. האוניברסיטה נמצאת בעיירה קטנה ונחמדה בשם קיימברידג' (וכמובן, לא להתבלבל עם קיימברידג' של העולם הישן), שבינה לבין בוסטון מפריד נהר הצ'ארלס – וכרגע גם כמה ערימות שלג שעוד נותרות מסופות החורף. אני נמצא כעת בשנה השלישית של לימודי הדוקטורט, שנה שבמערכת האמריקאית נועדה להעביר סטודנטים מהשלב של לימודים בקורסים לקראת קבלת תואר שני (השנתיים הראשונות) לכתיבת הדוקטורט עצמו. עד השנה לקחתי שיעורים ומילאתי את החובות לקראת קבלת המאסטר. המסגרת הייתה ברורה, עם הנוחות והמוגבלות שמגיעות עם מסגרת שכזו. כעת סיימתי את החובות הרשמיים. אני עוד הולך לסמינרים, הרצאות ושאר פעילויות אקדמיות, וגם תרגלתי קורס אחד בכל סמסטר, אבל עקרונית השנה הזו מוקדשת לגיבוש הצעת המחקר. כתיבת ההצעה, בתורה, דורשת היכרות מעמיקה עם הספרות בתחום. כמו סטודנטים רבים אחרים, גם אני גיליתי שהרבה פעמים קל יותר לברוח לקריאה מאשר להכריח את עצמך לשבת ולכתוב רעיונות חדשים. וכך, מתוך עלעול מתמשך בספרים, הגעתי גם אל מילות הפתיחה שלהם.

במפתיע או שלא במפתיע, גיליתי שפעמים רבות העמוד-שניים האלו מעניינים לפחות כמו מה שבא אחריהם. לעיתים מדובר בהצצה חטופה, גם אם לא ממש הכרחית, אל תוך חייו של מחבר הספר. כך, למשל, בדברי ההקדמה לאחד הספרים החשובים על עיצוב דעת הקהל בנושאים פוליטיים בארה"ב, כותב ג'ון זאלר" "Now I turn to the delicate task of thanking wives" .

אולם לרוב מדובר בכמה מילים אישיות שפותחות צוהר אל תהליך הכתיבה והמחקר, שכקוראים של יצירה אקדמית מוגמרת אנחנו כמעט ולא נחשפים אליו.

עבורי מעניינים במיוחד הדברים הנכתבים בפתח ספרים שהם עיבוד של עבודות דוקטורט. יש בכך כדי להזכיר לי את העובדה המובנית מאליה (לכאורה): הספר שאני קורא, שרוב הסיכויים שלא אקדיש לו יותר מכמה שעות, הוא עבודה שנכתבה במשך שנים. ועוד יותר מכך: גם מחקר מוגמר ומהוקצע היה פעם יד פתוחה ואצבעות על מקלדת מחשב, יד שחיפשה רעיונות, שכתבה ומחקה, שניסתה ושיכתבה.

כך, למשל, כותב קרלוס בוש (Carlos Boix) במילות הפתיחה לספרו Political Parties Growth and Equality:

This book, which I actually started as an inquiry into the causes of a much-vaunted process of policy convergence in the industrialized world in the last two decades, turns out to contend the opposite

האם גם הדוקטורט שלי יסתיים בכך שאטען משהו הפוך מנקודת המוצא שלי כרגע? יש באפשרות הזו משהו מרענן, גם אם מרתיע במידה מסויימת. בהצעת הדוקטורט כפי שהיא נהוגה פה, הסטודנט מתבקש להציג את הטענה העיקרית, את התיאוריה וכן סימוכין ראשוניים לכך שיש לדברים אחיזה. בארה"ב, לפחות בחוויה האישית שלי, רצוי להציג קביעות שכאלו בשפה בוטחת ונחרצת, גם כאשר אתה כותב אותן טרם ביצוע רוב רובו של המחקר. נכון, כולם מודעים לכך שהצעת המחקר היא נקודת ההתחלה ולא נקודת הסיום, ואני יודע שאף אחד לא ירדוף אחרי כשאגלה שהמציאות שונה מכפי שנראית מחלון המשרד שלי בקיימברידג', מסצ'וסטס. אבל הנה, מתברר שגדולים ממני מצאו עצמם תועים באותן שנים של כתיבת הדוקטורט עד שהגיעו למסקנה הפוכה מזו שרצו לטעון. זה מרענן, משום שזה מפזר מעט את הערפל המיסטי שסביב "הדוקטורט". בין השלבים המוגדרים של כתיבת הדיסרטציה יש גם מקום לתהייה, התלבטות, שינוי עמדות וחשיבה מחדש. זה גם מרתיע, במיוחד בשלבים הראשוניים של כתיבת הדוקטורט: ההנחה שכל מה שנותר לך אחרי כתיבת הצעת המחקר היא רק ביצוע טכני של תוכנית ידועה מראש, היא בעצם אשליה.

Harvard's CGIS: center for government and international studies (left), (right) Harvard Center For European Studies

עוד נקודה ששבה ועולה ממילות התודה בספרים הללו היא השילוב שבין הבדידות והקושי של שנות הלימודים והמחקר לבין חשיבות הקהילה האקדמית. רבים מתייחסים לכך שבסופו של דבר הכתיבה היא עבודה בודדה, מתישה ולעיתים גם קשה. כך, למשל, כותב ג'פרי קבסרביץ' בספרו על ההקצנה של המפלגה הרפובליקנית בארה"ב, "Rule and Ruin":

Some books flow so easily from the author's mind to the page that they seem almost to write themselves. This was not one of those books. It was written under extremely trying circumstances, and every aspect of its development has been difficult

הנה שורת פתיחה שאני מקווה שלא אצטרך לכתוב לעולם. אבל ברגעי התסכול – וכתיבת דוקטורט איננה יכולה שלא לכלול גם רגעים כאלו – גם צרת רבים היא חצי נחמה

אבל לא רק בדידות וקושי אפשר למצוא במילות הפתיחה, אלא גם צוהר לחברות שקהילה אקדמית יכולה להעניק. כמעט כל מחבר מזכיר במילות התודה (לפני או אחרי ההורים, האחים, בני ובנות הזוג, הילדים ומי לא) את המנחה לדוקטורט ואת שאר חברי הוועדה. לצידם, ואולי אף לפניהם, מוזכרים החברים מתוכנית הלימודים. פעמים רבות, וזה הניסיון שלי משנתיים וחצי של לימודים פה, הרעיונות הטובים מתגבשים דרך שיחה עם חברים שמתעניינים בנושאים דומים אבל לא זהים. אנשים שחולקים איתי גישה עקרונית לחשיבה על פוליטיקה ומדע המדינה, אבל מתמקדים במשהו קצת שונה (נגיד, אזור אחר של עולם או תקופה היסטורית אחרת). לא פעם השיחות האלו עוזרות לנסח אינטואיציות עמומות לכדי רעיונות של ממש, להקדים תרופה למכה ולהתייחס להתנגדויות אפשריות, לשמוע על עוד ספר או מאמר שנוגעים ישירות למה שאני רוצה לומר. לעיתים, רעיונות שחשבתי שהם טובים קורסים במהירות בעקבות הערה חריפה של חבר. בהקשר הזה, יש במידה מסויימת יתרון לגודל המחלקה והאוניברסיטה: מעצם העובדה שבכל מחזור לומדים כ-25 סטודנטים לדוקטורט, ישנו סיכוי לא רע למצוא סטודנטים עם תחומי עניין קרובים. ריבוי הסמינרים ומכוני המחקר השייכים לאוניברסיטה מעניקים אפשרויות רבות לשמוע ולפגוש חוקרים וסטודנטים מכל העולם ומדיסציפלינות שונות.

לסיום, למרות שזו אולי נקודת ההתחלה, מילות הפתיחה גם יכולות לשקף יפה את החדווה וההתלהבות שבמחקר.

במילות הפתיחה לספרה Protecting Soldiers and Mothers: The Political Origins of Social Policy in the United States, ת'דה סקוצ'פול מתארת בפירוט את התהליך בו התגבשו הרעיונות הנפרשים על פני 714 עמודים. וכך היא פותחת את הדברים:

This book grew out of the most exciting things that can happen to a scholar: the discovery of startling new facts and the reworking of preconceived notions to accommodate new possibilities

הספר הזה גדוש בפרטים ומקיף עולם ומלואו, ולפרקים מהווה אתגר גם לקורא המתמיד.  אין ספק שגם המחקר המקדים עבורו, כפי שסקוצ'פול מתארת, כלל שלבים מרובים של תהייה והתלבטות. אבל מילות ההקדמה שלה תופסות יפה גם את הלהט והסקרנות שמצדיקים את המאמץ. כשחושבים על זה כך, גם ההיבט הקשה יותר של הדוקטורט נעשה יותר נוח.

* נעם גדרון הוא דוקטורנט במחלקה לממשל באוניברסיטת הרווארד. הוא בוגר תואר ראשון בתכניות פכ"ם ואמירים באוניברסיטה העברית.

Carles Boix. 1998. Political Parties, Growth and Equality: Conservative and Social Democratic Economic Strategies in the World Economy. Cambridge: Cambridge University Press.

Theda Skocpol. 1992. Protecting Soldiers and Mothers: The Political Origins of Social Policy in the United States. Cambridge: Harvard University Press.

Geoffrey Kabaservice. 2012. The Downfall of Moderation and the Destruction of the Republican Party, From Eisenhower to the Tea Party. Oxford: Oxford University Press.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: