בין כורש לאסתר: איראן ההומאנית (?)

מאת: רונית סבטי

בעקבות פורים החלטתי להעמיק מעט בסיפור מגילת אסתר, כדי להרחיב קצת את הידע – גם על היסטוריית אותה אומה פרסית-איראנית וגם על ושתי ואסתר, שהן שתי אישיויות מעניינות בפני עצמן.

טרם אתחיל לדון על ושתי ואסתר, נראה שכדאי להכיר את אחשוורוש, את שושלתו ואת מה שייצג, שכן סביר להניח כי גם אלו השפיעו על נשותיו ועל אופיין. אמנם, אחשוורוש עצמו לא היה דמות כה מעניינת: הוא מלך על ממלכה גדולה והיה נהנתן – ערך הרבה משתאות והחזיק נשים רבות. הדבר המשמעותי ביותר שעשה היה הפסקת רצח העם היהודי, שהוצא לפעול כתוצאה מצוו של המן. אך למרות כל אלו ייצג אחשוורוש את הממלכה הפרסית-האחמאנית, שהקים כורש-סירוס הגדול, ואת דרכה.

כתובת הגליל – הצהרת כורש באכדית עתיקה. המוזיאון הבריטי, לונדון

כאמור, כורש הוא שייסד וחיזק את הממלכה והוביל לאיחוד שני השבטים הארים, פרס ומדי. כורש כבש את רוב שטחי העולם העתיק, מהודו ועד כוש – ובזכותו הממלכה האחמאנית מוכרת כיום כממלכה הגדולה ביותר בעולם העתיק והאדירה ביותר בהיסטוריה, מבחינת עצמתה ותרומתה לעולם. למרות שכבש ממלכות רבות הציג עצמו כורש כמשחרר ולא ככובש. הוא מעולם לא שעבד את נתיניו הכבושים, ולאחר כל כיבוש היה ממנה שליט מאותו אזור ועם לפקח על האזור, רעיון מהפכני לתקופתו. נוסף על כך הוא גם הכיר בדתות ובאמונות השונות תחת שלטונו, והרשה להן לפעול בחופשיות. כורש אף היה הראשון שהכיר במידה מסוימת בזכויות האדם, ודוגמא לכך ניתן למצוא בהצהרת כורש.

כורש היה הראשון והאחרון בתולדות ההיסטוריה שהתיר לעם גולה לחזור לארצו ולנהל בה שלטון אוטונומי, ומעבר לכך גם סייע בשיקום מקומות הפולחן לדת. דוגמה לכך הוא העם היהודי, שכורש התיר את חזרתו לארץ-ישראל, התיר לו לקיים שלטון אוטונומי ואף סייע בשיקום בית-המקדש. כחלק מחופש הדת שביקש לקדם סייע כורש גם למצרים ולבבלים בחידוש מקדשיהם לאחר הריסתם על-ידי היוונים. היסטוריונים קראו לכורש הומאני ובעל כושר מנהיגות, והיוונים שכבש, שהיו יריביו המרים ביותר, קראו לו שליט ושופט הוגן וראוי. כמו כן, בשל חופש הדת והחופש מהעבדות שהעניק כורש לנתיניו הכבושים, יש הרואים בממלכה האחמאנית תקדים לרפובליקה הרומית: פרס הייתה הממלכה הרב-לאומית הראשונה בהיסטוריה המוכרת.

כל אלו ועוד מעידים על הערכים שבהם דגל אחשוורוש, כצאצא וכממשיך דרכו של כורש. מעבר לכך, מסיפור אסתר ניתן להסיק כי אחשוורוש דגל בעיקרון "כל בני האדם נולדו שווים", שכן לפי המדרש, בכל פעם שהיה מקיים משתה היה מזמין את כל בני הממלכה, ללא קשר למעמדם או לקשריהם לעם הפרסי – כולם היו מוזמנים, החל מאנשי מלוכה ועד לפשוטי העם הכבושים. נוסף על כך, לכל משתה שהיה עורך אחשוורוש הייתה מקבילה נשית – משתה לנשות הממלכה. העובדה כי אחשוורוש ביקש לאסוף את כל נשות ממלכתו לשם בחירת מלכתו מתוכן, גם היא מעידה על אמונתו בשוויון בין כל בני-האדם, שכן באותה התקופה היה מקובל כי המלכות הנבחרות, בניגוד לפילגשות, היו לפחות בנות אצולה. כך שגם בחירתו של אחשוורוש באסתר, אחת מפשוטות העם, למלכה, מעידה על תפיסתו השוויונית.

הערכים שאותם ייצג אחשוורוש יכולים אולי להסביר מדוע נשותיו, הן ושתי והן אסתר, היו בין הנשים החזקות הראשונות בהיסטוריה. ושתי הייתה בתו של מלך בבל (עיראק של ימינו), ונחשבה לאישה היפה בעולם. כידוע, יום אחד החליט אחשוורוש לערוך משתה והזמין אורחים מכל העולם. משתי המלך, שהיו נמשכים בדרך-כלל כמה ימים ושבועות, היו נחלקים לשניים: משתה לנשים בארמון המלכה ומשתה לגברים בארמון המלך. באחד מימי המשתה השתכר אחשוורוש וביקש לזמן את ושתי לפניו. ישנן כמה פרשנויות למה שהתרחש לאחר מכן, ואציג שתיים עיקריות. לפי הראשונה, כדי להיעתר לבקשתו של אחשוורוש היה על ושתי לעזוב את אורחותיה, הנשים, בארמון המלכה, ולהתייצב בארמון המלך. ושתי סירבה, שכן לא הייתה מוכנה לעזוב את אורחותיה – עזיבתן לטובת משתה המלך הייתה מעידה על נחיתות מעמד משתה המלכה לעומת משתה המלך ומבטאת חוסר כבוד למעמד זה. פרשנות שנייה היא שאחשוורוש, בשכרותו, ביקש מושתי להתייצב  בפניו ובפני אורחיו ערומה על-מנת להתפאר בפניהם ביופייה.

על כל פנים, לפי שתי הפרשנויות סירבה ושתי להתייצב בפני המלך – על-מנת לא להותיר את אורחיה לבד ולהמעיט מערך משתה המלכה לעומת משתה המלך, או לחלופין על-מנת לא להשפיל את עצמה ולשמש כאובייקט בפני אורחי המלך. לפיכך, וללא כל קשר לסיבת סירובה, פעולתה זו של ושתי נחשבת למהלך פמיניסטי-שוויוני.

המקרה של אסתר מעט שונה. סיפורה של אסתר מתחיל ברגע שבו אחשוורוש מבקש לחפש תחליף לושתי כמלכה. המלך מבקש לאסוף את כל הנשים הרווקות בממלכתו, על-מנת שיתייצבו מולו וכדי שיבחר מתוכן את מלכתו החדשה. אסתר, אז עדיין הדסה, נלקחת מביתה, ומשום שהיא מבקשת שלא יכירו במוצאה היהודי היא משנה את שמה לאסתר.

סוגיה מעניינת נוספת: לפי הגמרא אסתר מתוארת, בעת שהובאה בפני המלך, כירוקה – ולכן לפי מספר פרשנויות בחירתו בה למלכה הייתה מפליאה ואף בגדר נס, שכן היא הייתה כנראה חולה במחלת עור אשר גרמה לה להיות ירוקה. ואולם, אם ניגש למקור הפרסי לתיאור זה של אסתר נמצא את המילה "סָבְּז", אשר פירוש אחד שלה הוא אכן ירוק, אך פירוש נוסף ומאוד נפוץ הוא כהה עור. אם כך, אסתר לא הייתה ירוקה כמצוין בגמרא, אלא שחומה, ובחירתו של אחשוורוש בה למלכה הייתה מפליאה, אבל מסיבה שונה: באותה תקופה עור לבן היה נחשב ליפה יותר מכהה. זוהי דוגמה נוספת המעידה על קבלתו את האחר ועל יחסו השוויוני של אחשוורוש לבני אדם שונים –  במקרה זה לבעלי צבע עור שונה.

על פניו, מעשיה של אסתר המלכה, המפורטים במגילה, לא נראים כה מיוחדים, שכן נדרשו זמן ומאמצי שכנוע רבים מצד מרדכי עד שאסתר הסכימה לפעול לשם הצלת בני עמה. כמו כן, לאחר שהשתכנעה פעלה באופנים די ערמומיים לשם השגת מטרתה, ובכללם הפללתו של המן באשמה שניסה לפתות את המלכה. ואולם, מה שמייחד ומדגיש את גדולתה של אסתר לא נמצא בתוך המגילה, אלא בעצם הימצאותה של המגילה בספר התנ"ך: בימיה של אסתר החלו החכמים בחתימת ספר התנ"ך. לאחר שכבר כללו בתנ"ך את כל הספרים שיועדו להיות חלק ממנו, הגיעה אליהם פנייה מאסתר, מלכת פרס, בבקשה לכלול בתוכו גם את מעשיה. תחילה כמובן סירבו החכמים, אם משום שמעשה המגילה התרחש מחוץ לגבולות ארץ ישראל ואם משום שגיבור המעשייה היה אישה. ואולם כמלכת פרס, השולטת מהודו ועד כוש ובאמצע גם על ארץ ישראל, לא נותרה בידי החכמים הברירה אלא להיענות לבקשתה של אסתר ולהכניס את הסיפור, הנקרא כיום מגילת אסתר, לתוך אוסף התנ"ך. וכך קרה שמגילת אסתר הפכה לסיפור החותם את התנ"ך (מבחינה כרונולוגית) ולסיפור האחרון שנכלל בסיפורי התנ"ך. עצם העובדה כי אישה, גם אם מלכה, הצליחה לשכנע את החכמים להכניס את סיפורה לאוסף התנ"ך מרשים לאין שעור ועניין זה מעיד על עצמתה של אסתר.[1]

לסיום, יכול להיות שלזכויות האדם יש מקור טיפה שונה ממה שהכרנו? הרי גלגולה של ממלכת פרס מהמגילה היא איראן המודרנית. לכן, האם ההתעלמות מההיסטוריה החיובית של איראן, ביחס לישראל או בכלל, הן בבתי-הספר התיכוניים והן באקדמיה, יכולה להיות קשורה להיותה של איראן גורם מאיים עכשווי? נוסף על כך, האם מעצמות העולם נוהגות באיראן ביד רכה בגלל ההיסטוריה שלה? הרי לאורך ההיסטוריה ועד לתקופת המהפכה נחשבה איראן לאחת המדינות ההומאניות ביותר שפעלו בעולם. לדוגמה, נוסף על ההיסטוריה העתיקה שלה, בתקופת השואה הייתה איראן בין המדינות הפעילות ביותר להצלת יהודים, גם באופן אקטיבי.

* רונית סבטי היא סטודנטית שנה ב' לתואר ראשון במדע המדינה ובסטטיסטיקה

[1] נוסף על כך, אי הזכרתו של שם ה' במגילה עצמה יכול להעיד על האידיאולוגיה של הממלכה האחמאנית, שייצגה בעת ההיא אסתר, נגד השתלטותה של דת אחת ואמת אחת בעניין האלוקי.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: