גלויה מחו"ל: לונדון

מאת: יהונתן רשף

We can never survey our own sentiments and motives, we can never form any judgment concerning them; unless we remove ourselves, as it were, from our own natural station, and endeavour to view them as at a certain distance from us. But we can do this in no other way than by endeavouring to view them with the eyes of other people, or as other people are likely to view them.

(Adam Smith, Theory of Moral Sentiments, 1759)

אני כותב את "הגלויה" הזו בשלבי הסיום של עבודת הדוקטורט שלי ב-London School of Economics. זו הזדמנות עבורי להרהר ולשתף בחוויה שעברתי כאן בלונדון בשלוש השנים האחרונות.

ההחלטה שלי ללמוד בחו"ל לא נבעה רק משיקולים אקדמיים של איפה הכי טוב ללמוד אלא גם מהרצון להתנסות בחווית חיים בחו"ל שהתאפשרה דרך לימודים אקדמיים. נדמה לי שמימד ה-לִחיות בחו"ל מיטשטש לעתים במהלך הדיון אודות לימודים בארץ או בחו"ל – בעד ונגד (ראו הכתבה בנושא בפוליטון, גיליון 3). המעבר לארץ אחרת כרוך בעלויות לא מבוטלות: כלכליות, נפשיות, משפחתיות. אך הוא טומן בחובו גם את אחד הנימוקים המרכזיים בעד לימודים בחו"ל… הם בחו"ל. הכוונה היא שלצד הרצון ללמוד, קיים רצון להעשיר את מרחב ההתנסויות (וההזדמנויות) דרך החיים בחו"ל; להרחיב את האופקים במובן ההוליסטי ביותר של הביטוי. כך, לפחות, היה במקרה שלי.

עוד מוקדם לסכם, אבל ככלל אני רואה את לימודי הדוקטורט שלי ב-LSE כחוויה אינטלקטואלית מאתגרת וחיובית מאוד. יחד עם זאת, אני לא בטוח שלא הייתי יכול לחוות חוויה אקדמית דומה במחלקה בירושלים. אני שבע רצון מההנחיה שקיבלתי כאן ב-LSE, אבל ההנחיה שיכולתי לקבל בירושלים לא היתה נופלת ממנה. יש ב-LSE קבוצה מצוינת של חוקרים בפילוסופיה פוליטית (התחום בו אני כותב את עבודת הדוקטורט שלי) אבל כך גם בהר הצופים. בהשוואה לסמינר המחלקתי בפילוסופיה פוליטית כאן, אין לסמינר המקביל בירושלים במה להתבייש. הספריה של LSE  היא הספריה הלאומית הבריטית למדעי החברה ואחת מהגדולות בעולם המוקדשות לתחומים אלה. אולם גם כאן, קורה לא פעם שמאגרי המידע חסרים בדיוק את השנה הרלבנטית של כתב העת שאתה צריך או שלא ניתן לאתר את העותק היחיד של הספר שאתה חייב בשביל הפרק שאתה כותב עכשיו. הרושם שלי, למרות שלא ניסיתי לעשות רשימה, הוא שגם מספר הפילוסופים הפוליטיים "מהשורה הראשונה" שביקרו בירושלים די זהה ואולי אפילו עולה על אלה שביקרו ב-LSE בשנים האחרונות. נכון שאם אני מסתכל על ההיצע הכולל של הרצאות בלונדון (LSE, UCL, Kings, Institute of Philosophy) אז אין מה להשוות. אבל משלב מסוים כבר אין יותר מדי זמן פנוי לקפץ מסמינר מחלקתי אחד לאחר.

ישנו היבט אחד בתכנית ב-LSE שאולי מהווה הבדל משמעותי: העובדה שאתה הופך להיות חבר בקבוצה של תלמידי מחקר שקוראים וכותבים על נושאים דומים, פחות או יותר, לשלך. לא מדובר על קבוצה מאוד גדולה. כשהתחלתי את התכנית היו במחלקה כעשרה תלמידי מחקר בפילוסופיה פוליטית; כעת יש פחות. אבל היא מהווה מעגל תמיכה חשוב, אקדמית ומוראלית, לאורך לימודי הדוקטורט שיכולים, אחרת, להיות חוויה מאוד בודדה. שורה של היבטים מוסדיים תורמת לגיבוש הקבוצתי: חדר מחקר מרווח המשרת את התלמידים לעבודה שוטפת; ציפיה מפורשת מהתלמידים לנכוח בסמינר המחלקתי בפילוסופיה פוליטית ודרישה להציג בו לפחות פעם בשנה; סיום כל מפגש של הסמינר בסבב משקאות (אחד לפחות) בפאב ומדי פעם, המשך לארוחת ערב משותפת לסגל ולתלמידים. לא תמיד כולם מגיעים ולא כולם חברים של כולם. אבל האלמנטים הללו, שהם בסיסיים למדי, מעודדים את התלמידים להתרומם לרגע מהספרים, לשתף אחרים בשאלות ומחשבות ולרקום חברויות. באופן טבעי צומחים מהאינטראקציות האלה גם שיתופי פעולה, דוגמת קבוצות קריאה או פידבק הדדי על חומר כתוב.

החויה הזו שונה לחיוב ממה שחויתי כתלמיד מחקר שלב א' בירושלים לפני ארבע שנים. ייתכן שבתחומים אחרים במחלקה בירושלים, החויה היתה שונה. ייתכן שהחויה כיום היא שונה (בעקבות פרויקט "לימוד בחברותא" ויוזמות אחרות). במידה ולא, זהו הבדל שלדעתי הוא משמעותי בתרומתו לא רק לחויה הלימודית אלא גם לאיכות עבודת הדוקטורט המוגמרת. אך גם אם הבדל זה עדיין קיים, אני לא חושב שיש מניעה מהותית לגיבוש מסגרת קבוצתית דומה של תלמידי מחקר בירושלים. לא דרושים לכך הרבה תלמידים; ארבעה-חמישה יכולים להספיק. כן דרוש מכנה משותף מחקרי. זה צריך להיות הבסיס שעליו מושתתת קבוצה כזו, לא העובדה שכולם תלמידי מחקר באותה מחלקה או שכולם תלמידי מחקר מצטיינים (בכך אני לא מתכוון לפסול פורומים אחרים אלא לומר שבהקשר הספציפי שאני מדבר עליו הם פחות אפקטיבים). קבוצת תלמידי מחקר בפילוסופיה פוליטית, לשם דוגמא, יכולה לכלול תלמידים ממדע המדינה כמו גם מפילוסופיה, משפטים ויחב"ל ולצמוח, עם קצת הכוונה ועידוד מהסוג שהזכרתי, על-בסיס הסמינר בפילוסופיה פוליטית שכבר מתקיים במחלקה.

לאור כל זאת, דווקא ההיבטים הלא-אקדמיים נטו הם אלה שבראייתי מקנים ללימודים בלונדון את היתרון הבולט על-פני לימודים מקבילים בארץ. לימודים בחו"ל מהווים, כאמור, הזדמנות להרחבת אופקים דרך מפגש יחסית ממושך ואינטימי עם תרבות אחרת. כמובן, ישנם אותם מאפיינים, כמו הנימוס והאיפוק האנגלי או העיסוק הבלתי פוסק במזג האויר, הידועים גם למי שמעולם לא ביקר באנגליה. עם הזמן גם אתה הופך להיות קצת אנגלי כזה: נעמד בסבלנות בקצה תור שאתה בכלל לא צריך לעמוד בו; מזכיר לחבר באמצע חודש יוני את השבוע השמשי האחרון שהיה בסוף מרץ. אבל מעבר למאפיין קריקטוריסטי זה או אחר, כיוון שאתה מנהל חיים במסגרת של תרבות אחרת אתה נחשף לחיים שלמים שהם בעלי קווי דמיון ושוני, לעיתים מפתיעים, לחיים בתרבות המוצא שלך. זו הזדמנות לא רק להכיר נקודת מבט אחרת באופן בלתי אמצעי, אלא גם, כפי שאדם סמית' כתב, לבחון דרכה את נקודת המבט שלך.

הדברים האלה כנראה נכונים לגבי חווית חיים בחו"ל בכלל, לאו דווקא בלונדון. אבל החיים בלונדון מזמנים משהו נוסף. זו עיר שמצליחה לשלב באופן פרדוקסאלי מסורות ארוכות שנים עם פלורליזם ערכי; שמרנות חמורת סבר עם אוניברסליזם נטול משוא פנים. היא המקום הכי אנגלי שיש ובה בעת כמעט נטולת אופי משל עצמה. נוסף על היותה בירת ממלכה, היא מהווה מעין מיקרו-קוסמוס. אשתי ואני רכשנו כאן חברים מאיטליה, הודו, צ'ילה ומקסיקו וכמובן מאנגליה ומישראל; המנחה שלי הוא אזרח אוסטרלי יליד מלזיה, בן למהגרים טמילים מסרי-לנקה; עוד היו לי מפגשים מעניינים עם תלמידים מאירלנד, טורקיה, לבנון, פקיסטאן, סינגפור והונג-קונג; ארבע המטפלות בפעוטון של בתי הן מאנגליה, ספרד, אתיופיה וזימבבואה.

הקוסמופוליטיות הלונדונית, שהגיעה לשיאה השנה במהלך האולימפיאדה, מזמנת חוויה של חופש ופתיחות. אבל בחיי היומיום היא גם מקנה תחושה של אנונימיות וניכור. נוח לחיות בלונדון, אבל גם קשה להרגיש בה בבית. החיים בלונדון מחדדים את המתח בין הרצון להיות אזרח העולם לבין החשש לאבד תחושת שייכות ומקום. ספק רב אם ניתן ליישב את המתח הזה לאורך זמן. נדמה שכל הכרעה תהיה כרוכה בהפסד. אבל למשך תקופה לא ארוכה מדי, החיים על קו תל אביב-לונדון מאפשרים סוג מסוים של המנעות מהכרעה. אולי רק אשליה מתוקה שלרגע כל האופציות פתוחות.

* יהונתן רשף הוא דוקטורנט ב-LSE ובוגר תכנית פכ"מ באוניברסיטה העברית.
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: