מאת: רונית סבטי
התפיסה של רוב הישראלים את החברה האיראנית מורכבת בעיקרה מאוסף של תמונות וידיעות חלקיות שנאספות מבעד למקלטי הטלוויזיה, נאומי הפוליטיקאים וטורי הפרשנויות. בתוך תמונה זאת אחת האסוציאציות הראשונות שעולה כשמוזכר שם המדינה המאיימת ממזרח היא דיכוי נשים, ובנושא זה, כמו בכל נושא, ראוי לשפוך מעט אור מבוסס יותר בכדי לצייר את התמונה המלאה.
המהפכה האסלאמית של 1979 באיראן הביאה עמה שינויים רבים אל החברה האיראנית, שהגדול שבהם הוא הפלת שלטון השאה (המלך) ומעבר לרפובליקה אסלאמית-תיאוקרטית תחת שלטון "המנהיג העליון" האייתולה חו'מייני. מהפכה זו גררה את התרחקות איראן מהמערב, הקצנה דתית, פגיעה גוברת בזכויות אדם, וגם שינוי היחס לנשים. יש הסוברים כי אחד מהגורמים לרצון האזרחים במהפכה האסלאמית הוא הרצון לחזור לדת ולכיבוד ערכי המשפחה; "כל כבודה, בת מלך פנימה" – מקומו של הגבר הוא לצאת לעבוד ולפרנס את משפחתו בעוד על האישה להישאר לטפל במשק הבית ובילדים. לאחר המהפכה הוטלו על הנשים מגבלות רבות כגון איסור לכהן במשרות ממשלתיות גבוהות (כמו שרות ושופטות), ואיסור על רכישת כרטיסים למשחקי כדורגל וצפייה במשחקים. בנוסף לכך הוטלו גם איסורים לגבי המראה החיצוני, כמו חובת חבישת רעלות וצ'אדורים למיניהם, איסור על התאפרות ומריחת לקים. כמו כן, הגיל המותר לנישואין ירד ל-9 ולאחר מכן עלה ל-13.
ואולם, המהפכה האסלאמית באיראן היא נקודה אחת בציר הכרונולוגי של האומה האיראנית, ולכן על מנת לבחון טוב יותר את היחס לנשים באיראן יש להשוות את המצב שהיה לפני המהפכה למה שמתרחש כיום, כשלושים שנה אחריה. בשנים טרם המהפכה האסלאמית היו הנשים מעורות ומעורבות בחיים הציבוריים באיראן. בבחירות האחרונות לפני המהפכה, ביוני 1975, נבחרו 22 נשים לייצג מחוזות שונים באיראן, והן היוו 7.5% מכלל חברי הפרלמנט.[1] באותה התקופה בארה"ב כיהנו רק 21 נשים בקונגרס (4.3%) ובבריטניה 27 נשים בבית הנבחרים (4.3%).[2] במקביל באיראן, מילאו נשים מגוון תפקידים ציבוריים ופומביים – שופטות, נבחרות סנאט, שרות, שגרירות, מושלות, ראשי עיריות, ראשי מחוזות, חברות מועצות מקומיות ונבחרות ציבור נוספות. יש כאלו שראו בצמיחה בשיעור הנשים במשרות הממשלתיות הבכירות כגורם מאיים על אופיו, מקומו ועליונותו של הגבר במשפחה, עד כדי כך שישנם הסבורים כי השקפה זו היוותה את הבסיס לרצון ב"שלטון הדת" ובמהפכה האסלאמית. בתקופתו של השאה ניכר קידום נושא השוויון המגדרי, זאת למרות השקפת העולם השמרנית והפטריארכלית של רוב האוכלוסייה, וכחלק מהגישה הפרו-מערבית והאנטי-דתית של השלטון. ילדות ונערות עודדו לצאת ללמוד בבתי ספר ולאחר מכן באוניברסיטאות, הועלה הגיל החוקי לנישואין לנשים ל-16, חוקקו חוקים המתירים הפלות ומעגנים את זכויות הנשים בדיני הגירושין ובדיני ירושה, וכן הוטל איסור על חבישת רעלות וצ'אדורים לנשים, חוק שכתוצאה ממחאה התבטל לאחר מכן. מעבר לכך, איראן מיסדה את עצמה כבעלת תפקיד מוביל בקידום זכויות נשים בקרב המדינות המתפתחות ובכלל. איראן הציגה רעיונות ופתחה קרנות מימון עבור המרכז למחקר ופיתוח האזורי אסיה פסיפיק של האו"ם, ועבור המרכז הבינלאומי לחקר נשים האזורי.
המהפכה האיראנית הובילה, כאמור, לנסיגה עצומה ביחס לנשים, אך בשנים האחרונות אנו עדים לחזרה מסוימת אל הדפוסים שהיו קיימים בזמן שלטון השאה. נכון, ישנן הגבלות צניעות על הנשים כשהן יוצאות מהבית, אך בהחלט חלו התפתחויות בעקבות פועלם של ארגוני זכויות נשים והתגברות הקמפיינים והמחאות הציבוריות התומכים בשוויון לנשים במגוון תחומים אזרחיים. לנשים באיראן יש זכות לבחור ולהיבחר לפרלמנט, אם כי לא לראשות העיר, ומעדיפים שלא לתת להן תפקידים ניהוליים. כ-63% מכלל תלמידי האוניברסיטאות הן נשים, כשבניגוד לשנים עברו הן מהוות היום את הרוב המוחלט בקרב תלמידי מדעים ורפואה, ונרשמות יותר ויותר ללימודי הנדסה וטכנולוגיה.[3] ההכשרה האקדמית הובילה גם לשינויים בדפוסי העבודה של נשים, שבנוסף למקצועות המסורתיים כמו חינוך, סיעוד ושירותים חברתיים, מוצאות את מקומן בשנים האחרונות גם בתחומי הביטוח, פיננסים, רפואה, אדמיניסטרציה ואף באקדמיה. יותר נשים מועסקות מבחינה אבסולוטית, ותופסות נתחים נרחבים יותר בכוח העבודה, אך הצד השני של המטבע הוא שאחוזי האבטלה של נשים, ובפרט נשים משכילות, עולים, ועודם גבוהים משמעותית מאלו של הגברים.
מדד נוסף שיש בכוחו ללמד על השינוי החברתי ביחס לנשים הוא קצב גידול האוכלוסייה השנתי של איראן, שעמד בשנים 2005-2010 רק על 1.81% (לשם השוואה, בין השנים 1980-1985 היה הגידול 3.75 באיראן ואילו בישראל בשנים 2005-2010 היה 2.32).[4] נתון זה מעיד יותר מכל על השינויים בשיעור הילודה הממוצע לאישה. למרות האיסור ההלכתי על ביצוע הפלות אמצעי המניעה באיראן מותרים, השימוש בהם נרחב למדי, וניתן להשיגם בכל בית-מרקחת. עניין זה מקל על הנשים בהחלטה ובתכנון הרחבת המשפחה, וכתוצאה מכך רמת הפריון הממוצעת לאישה נמצאת במגמת ירידה תלולה, הנאמדת בירידה של למעלה מ-70% בשלושים השנים האחרונות (ראו גרף).
מקור: "World Population Prospects, the 2010 Revision", United Nations, Department of Economic and Social Affairs http://esa.un.org/unpd/wpp/Excel-Data/fertility.htm
כמו כן, דבר שאינו ידוע הוא שאחמדי-נז'אד, נשיא איראן, נחשב לנשיא מתקדם ואף נוטה לחילוניות, מה שמתבטא בין היתר בקידום נושאי השוויון לנשים. בקדנציה השנייה שלו, שהחלה ב-2008, מינה אחמדי-נז'אד שלוש נשים (לראשונה מאז המהפכה) לתפקידי שרות בממשלתו. בבחירות האחרונות ב-2012 לקחו הנשים באיראן חלק גדול, וזכו להתייחסות לא מבוטלת מצד המועמדים וערוצי החדשות. בשנים האחרונות הוביל אחמדי-נז'אד את נושא מעמד האישה גם מבחינת שכר שווה ומבחינת חוקי הענישה על ניאוף ונהיגה בחוסר צניעות, לעתים תוך התנגשות עם דעות המנהיגים הדתיים. לדוגמא, בשנת 2006 ניסה אחמדי-נז'אד, בעקבות הפגנת נשים מחוץ לאצטדיון הכדורגל בזמן משחק נבחרת טהראן מול קוסטה-ריקה, לקדם את ביטול החוק נגד צפיית נשים במשחקי כדורגל, אולם נחסם ע"י וטו שהטיל המנהיג העליון. עם זאת, איראן מחזיקה בנבחרת כדורגל לנשים המדורגת בין הראשונות באסיה.
תחום נוסף בו משתלבות הנשים באיראן הוא העיתונות, המכילה גם כן מספר לא מבוטל של נשים במגוון תפקידי קריינות, כתבות ועריכה ברמה הארצית, ואף תפקידי ניהול של אמצעי תקשורת בדרג משני. רוב העיתונאיות באיראן מתייחסות בעבודתן לא אחת לבעיית האלימות במשפחה המתבצעת על רקע "טוהר המשפחה", ומנסות להביא לצמצומה באמצעותה העלאת המודעות אליה. יחד עם זאת יש לציין כי מקרי האלימות הקשים על רקע כבוד המשפחה, המגיעים עד כדי רצח נשים "סוררות", מתרחשים בעיקר בקרב הקהילה הכורדית המדוכאת באיראן.
עם זאת, שתי תופעות בולטות עודן מעידות על מצבן העגום של נשות איראן. הראשונה היא ה"סיקה" – פתרון הלכתי שנתן המנהיג העליון לביקוש לזנות, וזאת באמצעות נישואים זמניים בהם לאדם יש אפשרות להינשא לאישה לתקופת זמן של בין 30 דקות עד לכמה שירצה, ולאחר מכן את הזכות להיפרד ממנה ללא שום מחויבות, אלא אם האישה נכנסה להיריון ואז עליו לשלם דמי-מזונות לילוד בלבד. מעבר לכך, לכל אדם יש את האפשרות לשאת רשמית עד 4 נשים, אולם מעטים הם האנשים שעושים זאת. השנייה היא פועלן של נשות משמרות הצניעות של משמרות המהפכה, המונות נשים שמרניות קיצוניות, אשר מסתובבות ברחובות איראן בחיפוש אחר נשים ששברו את קוד הצניעות הדתית. לעיתים הן מוותרות לנמצאות בחוסר צניעותן, לעיתים מסתפקות בהכאתן בפומבי ברחוב ושליחתן לביתן, ולעיתים הן לוקחות אותן למאסר ושם הן נענשות במלקות.
התמונה העולה לעיל מציירת מציאות מורכבת יותר של מעמד הנשים באיראן. לצד מגבלות דתיות ופגיעה בזכויות הפרט רואים בשנים האחרונות גם שינוי מגמה הולך וגובר, ואולי בכך מצויה הנחמה והעתיד האופטימי. כפי שאנו יודעים, גם בישראל ישנם מנהגים וחוקים שיכולים להיתפס בעיני המסתכל מבחוץ כפוגעניים ומפלי נשים, אך השאלה היא כיצד רואים זאת אלו שחיים בתוך המציאות, וחשוב מכך, האם הם מנסים לשנותה. באיראן, נראה שהתשובה היא חיובית.
* רונית סבטי היא סטודנטית שנה א' לתואר ראשון במדע המדינה ובסטטיסטיקה.
[1] Christine Pintat. "Global analysis: What has worked for women in politics and what has not, 1975-1998", a paper presented at the Second Congress of the Global Network of Women in Politics held in Manila, Philippines, 28-30 August 1998. p.15.
[2] הנתונים מתייחסים לקונגרס האמריקאי ה-95 (1977-1979), ולבית הנבחרים הבריטי ה-47 (1974-1979).
[3] Goli M. Rezai-Rashti, "Iranian Women's Increasing Access to Higher Education but Limited Participation in the Job Market". Middle East Critique, 20:1, p.86 http://www.tandfonline.com/doi/pdf/10.1080/19436149.2011.544538
[4] "World Population Prospects, the 2010 Revision", United Nations, Department of Economic and Social Affairs. http://esa.un.org/unpd/wpp/Excel-Data/population.htm
פוליטון: עיתון הסטודנטים של המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית 
רונית, מאמר מאוד מעניין! ישר כח:)
רונית מאמר מעולה אשמח להיעזר בך בהמשך בנושא לעבודת המחקר שלי בתואר שני- מעמד הנשים באיראן דרך ספרות ישראלית
היי מור, אני גם עושה עבודה על זה ואשמח אם תתני לי עזרה שנעזרת מכתבות באינטרנט או שמות של ספרים.
תודה מראש זה מאוד יעזור לי!
מאמר מהמם!!!
ערב טוב. אשמח גם למקורות בנושא, בדיוק עושה על זה עבודה. תודה:)