קוסובו: איך (לא) מקימים דמוקרטיה

מאת: נטע משה

שוו בנפשותיכם מצב בו מחנך, המנסה ללמד את תלמידיו מהי תרבות דיון ומהי דרך ארץ, עושה זאת באמצעות סימפוניה מתמשכת של צעקות, גידופים וביטויים מזלזלים. האבסורד ההיפותטי הזה שנראה לכולנו כנדון מראש לכישלון, מתקיים כבר למעלה מעשור במציאות הלא פחות אנומלית וגם לא פחות אבסורדית של קוסובו. מדינת קוסובו, שהכריזה על עצמאותה ב-2008 ועדיין לא התקבלה כחברה רשמית באו"ם, מנסה להיבנות תחת חיבוק הדוב של העולם המערבי, ולזכות בתעודת ההכשר הנכספת – מדינה דמוקרטית. המטרה מקודשת, המימון הבינלאומי זורם, המומחים צובאים על הגבולות הלא מוסכמים של המדינה, אך נראה שבדרך מישהו שכח לעצור ולבדוק – האם אפשר ללמד מהי דמוקרטיה באמצעות פרקטיקה לא דמוקרטית בעליל? שנים של ועדות מומחים, מוסדות קרואים, שלטון מנהלי של האו"ם ונבירת הקרביים שמבצע המערב במוסדות הקוסובריים מוכיחים שהניסיון הזה בהחלט קיים. לגבי התוצאה? נראה שהתשובה עדיין לוטה בערפל.

על קצה המזלג ניתן לספר כי קוסובו משתרעת על פני חבל ארץ מוסלמי ואלבני ברובו שצורף לסרביה הנוצרית עם קום ממלכת יוגוסלביה בשנת 1918. תחת שלטון הסרבים סבלו הקוסוברים משנים של דיכוי אתני ואפליה, עד שהחלו במאבקם להגדרה עצמית, בסמוך להתפרקות יוגוסלביה. מלחמת קוסובו (1997-1999) לא הייתה המלחמה היחידה, וכנראה אף לא ההרסנית ביותר שערכו הסרבים בניסיונם לעצור את התפוררות האימפריה, אך היא הייתה החשובה ביותר עבורם מבחינה רגשית. על פי הנרטיב הסרבי, קוסובו היא "ערש הולדת העם הסרבי", בה נערך הקרב המכונן של האומה הסרבית בשנת 1389. אל מול הנרטיב הנטוע היטב בלבבותיהם של הסרבים, עומדת בעשורים האחרונים המציאות: הרוב המוחלט של היושבים בקוסובו (90%) הינם אלבנים מוסלמים, דוברי שפה אחרת, אשר קיימו במשך שנים מוסדות נפרדים מסרביה, גם אם בהסתר. מלחמת קוסובו הסתיימה בהתערבות עוצמתית של כוחות נאט"ו, שלא השאירו ברירה לסרבים אלא לסגת ממנה, ולא השאירו ברירה לקוסוברים- אלא להקים מדינה עצמאית.

משנת 1999 זוכים הקוסוברים לכל סיוע אפשרי מהמערב. עד 2008, בה הכריזה קוסובו על עצמאותה, האו"ם למעשה מילא את תפקיד מושל המדינה; הוא שהכשיר שופטים ושוטרים, הוא שביצע את בידוק הגבולות, פעולות הביטחון (לקוסובו עד היום אסור להחזיק צבא), הוא שקבע את התחרות והכללים לבחירת ההמנון והדגל (שחויבו לא לכלול סמלים אתניים או לאומיים) והוא שקיים את הבחירות האזוריות והארציות. המצב היום אמנם שונה, לקוסובו ממשלה ומוסדות עצמאיים, אך ההתערבות של המשלחות המערביות ובמיוחד של האיחוד האירופי בפעילות היומיומית של המדינה היא עצומה. המנדט שהוענק לאיחוד האירופי לשנתיים ב-2008 הוארך מאז לזמן בלתי ידוע, חיילי נאט"ו מפטרלים ברחובות כבדרך השגרה, ובניינים חדישים המיועדים לאכלס את הסוכנויות האירופאיות נבנים כיום במרץ ומעידים במידת מה על מידת התלות העתידית.

הגעתי אל קוסובו בקיץ 2009 כדי לראות איך מקימים מדינה. היום. באירופה. גיליתי בה דברים רבים אבל הסוגיה שנראתה לי הכי תמוהה, או הכי צבועה, היא הניסיון ללמד דמוקרטיה בדרכים לא דמוקרטיות, משהו שבין מריטוקרטיה(שלטון מומחים) לטכנוקרטיה. אין לי ספק לגבי הרצון הטוב של רוב המעורים בעשייה בקוסובו. אנשים טובים מגיעים לשם, ועושים את עבודתם ברצינות גמורה. עם זאת, הפרקטיקה בה מנסים שליחי הרצון הטוב שהגיעו למדינה ללמד את הקוסוברים מהם הערכים המשותפים המערביים ומהי דמוקרטיה, הינה ברובה לא דמוקרטית. הבעיה העיקרית נעוצה בכך שעבודתם מתארכת כבר זמן רב מדי, ולא נראה שהיא עומדת להסתיים. איש לא האמין שהאו"ם ישלוט בקוסובו במשך עשור, כמו שלא האמינו שהמנדט של האיחוד האירופי יוארך מעבר לשנתיים. דבר אחד הוא לעזור בבניית תשתיות (שעודן במצב גרוע) ובהשמת כוחות צבאיים ומשטרתיים, אבל דבר אחר הוא לנסח במשך 13שנים תוכניות לימוד, להניח לשופטים מערביים לנהל את מערכת המשפט, לפקח ולייעץ מבחינה אדמיניסטרטיבית למשרדי הממשלה ולהחליט על חלוקת התקציבים של המדינה. הדור הצעיר של קוסובו יודע לדקלם כי הוא רוצה דמוקרטיה, אך אותו דור צעיר חי את רוב חיו במערכת בה לא הציבור ולא נבחריו מחליטים מתי מתקיימות בחירות, מי יישא בתפקידים פקידותיים בכירים, מהם חוקי הקניין וזכויות המיעוטים או מהי מדיניות החוץ שלה.

כך למשל, בסקר שערכתי בקרב צעירי קוסובו, גיליתי כי 97% מהם היו רוצים לחיות במדינה דמוקרטית וחושבים שרעיון הדמוקרטיה הוא טוב, אולם בה בעת 54% מהם רואים באופן חיובי את הרעיון שישלוט במדינה מנהיג חזק שלא פועל בתמיכת הפרלמנט ואפילו לא צריך להתמודד בבחירות. כ-70% רואים בחיוב שלטון של מומחים שמחליטים באופן עצמאי וכ-45% חושבים ששלטון צבאי הוא רעיון טוב. אמנם הסקר לא נערך בתנאים מתודולוגיים מחמירים, אך יש בכוחו לחשוף תמונה מטרידה לגבי צעירי קוסובו: הם רוצים בדמוקרטיה ככותרת, אך לא בהכרח מבינים מהם הערכים והפרקטיקות של דמוקרטיה. הסבר אחד לתופעה הוא הרצון הכללי בסדר ושלטון אפקטיבי במדינה למודת הכאוס והאלימות. הסבר נוסף הוא השניות בערכים של המערב- אלו שמקודשים כאידיאל לעומת אלו שנוכחים בקוסובו בפועל. אין תמה שדור העתיד של קוסובו רוצה להידמות למערב ששחרר אותו ולאמץ את הערכים שלו. התנהלות המערב נתפשת אצלם כצורת התנהלות דמוקרטית, תקינה ומבורכת. אולם, ההתנהלות של המשלחות המערביות בקוסובו אינה משקפת את הערכים הדמוקרטיים שקיימים במדינות המוצא שלהן. אלא, היא כזאת של ועדות מומחים קרואות, שלטון מנהלי ובחלקו צבאי של האו"ם והרבה מאוד פיקוח בינלאומי חיצוני. זוהי "דמוקרטיה" המתקיימת מזה שנים רק בכותרות, אך לא באורחות החיים, וזוהי ה"דמוקרטיה" שהקוסוברים מכירים.

ביטויי גנאי ברחובות פרישטינה כלפי הסוכנויות הבינלאומיות, ה-UUMIK (של האו"ם) וה- EULEX (של האיחוד האירופי).

אל לנו לטעות, הדור הצעיר של קוסובו, מקבילינו הסטודנטים, הוא דור אופטימי. זהו דור שידע את חרחורי המלחמה בצורה הגרועה ביותר, שגדל במעמד של פליטים ועכשיו נואש להקים את המדינה המיוחלת, המערבית. לא פעם, ולא בכדי, הקוסוברים משווים עצמם לישראל הצעירה של לפני שישים שנה ונהנים לחשוב על העתיד הלא רחוק והמשגשג ש(בתקווה) צפוי גם להם. הרבה דברים עומדים בנינו ובינם, ולא ארפה את ידם כאן בשיפוטיות יתר. ניתן רק לקוות שהדור האופטימי הזה ידע להתגבר על מאורעות העבר וכבלי ההווה ולצמוח לכדי מדינה מתפקדת ועצמאית.

ובנימה כללית יותר, לא חסרים בעולמנו מדינות ואזורים מוכי צרות הנואשים לסיוע אזרחי, כלכלי ולעיתים גם צבאי. הדיון על הצורך או החובה שבהתערבויות בינלאומיות הוא ארוך וסבוך מדי לכתבה זו, ואולי לגיליון כולו. אולם, הפן האחד שכן אפשר להאיר באור בעייתי הוא תוצרי הלוואי של התערבות בינלאומית ארוכה ומקיפה; התרבות הפוליטית והאזרחית הנוצרת במקומות בהם מתקיימת מעורבות בינלאומית, לצד התלות האדמיניסטרטיבית היומיומית שהיא יוצרת, לא בהכרח הובאו בחשבון כשהוחלט להעניק סיוע לחבל הארץ השסוע, ומן הראוי שיחשוב על כך המשורר.

נטע משה היא סטודנטית לתואר שני בתכנית ללימודי אירופה ובוגרת פכ"מ.
מודעות פרסומת

הערה אחת

  1. כתבה מעניינת. הקושי שבגיבוש תרבות פוליטית ליברלית בניגוד לקלות היחסית של בניית מוסדות דמוקרטיים מקשה על מדינות ודמוקרטיות חדשות. אי אפשר שלא לחוש אנלוגיה מסויימת בין המציאות בקוסובו למציאות בשטחים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: