סיור לימודי ברומא – יומן מצולם

מאת: תמר תנעמי

השנה התקיים קורס ייחודי במחלקה, בשיתוף המחלקות לגיאוגרפיה והיסטוריה, שתכליתו סיור לימודי ברומא. יצאנו, 35 סטודנטים ושלושה פרופסורים, למסע בן תשעה ימים שגילה לנו את רומא על שלל צבעיה.

מבט מלמעלה על נהר הטיבר והאצטדיון האולימפי. רגע לפני הנחיתה בנמל התעופה על שם ליאונדרו דה-וינצ'י.

מורי הדרך, שהיו צלע חזקה כל אחד, יצרו יחד שילוש פיתגורי מיוחד:

פרופ' רוני אלנבלום - גיאוגרף והיסטוריון של ערים, הקפיד על זיהוי כל אובליסק הנמצא בשטח, כמו גם חשיבות הרציונל מאחורי כל דבר שזורם בו מים. אם כל הדרכים מובילות לרומא, הדרך של רוני הובילה תמיד לכנסייה (או קפה...)

פרופ' מריו שניידר - ראש המחלקה למדע המדינה; באמתחתו: פוליטיקה איטלקית מודרנית ופשיזם. סיפוריו על השמנה והסלתה של רומא - ויטוריו עמנואל השני, מלכה הראשון של איטליה המאוחדת, בניטו מוסוליני, וכמובן סילביו ברלוסקוני - כמו אני ואתה.

פרופ' אלכס יעקובסון - היסטוריון של העת העתיקה, מרצה מול פסלו של אוגוסטוס בפורום הקיסרי. שולט בלטינית ובשושלות הקיסריות כמו בן התקופה.

רחובותיה הזוהרים של רומא אחרי השקיעה

רומא הקסימה אותנו למן היום הראשון (וגם הלילה). וכשהראש לא היה שקוע בחלון ראווה, באיטלקי/ה שעבר/ה ליד או בגלידה, התפננו גם ללמוד…

למשל – מה אומר הסמל שעל פח האשפה ?

על פי המסורת העתיקה, שני תאומים שבילדותם הושלכו לנהר וגודלו על ידי זאבה, הקימו עיר על גדות הטיבר בשנת 753 לפני הספירה.  במריבה שהתפתחה בין האחים על בניית העיר רצח רומולוס את אחיו ראמוס, והפך למלך הראשון בעיר שתקרא על שמו – רומא.

פסל הזאבה והתאומים הפך לאחד מסמליה של רומא. פסל הארד המופיע כאן יוחס בעבר לימי האטרוסקים, שבימיהם מלכו המלכים הראשונים ברומא, אך כנראה שהפסל ששרד (ומוצג במוזיאון הקפיטוליני על גבעת הקפיטול) הוא העתק בלבד.

לימים, רומא תשתנה ותוקדש לזוג חדש: במקום ראמוס ורומולוס שמסמלים חטא של רצח אח, הנצרות הביאה את פאולוס ופטרוס: מייסדי הנצרות והכנסיה.
לפטרוס, על פי הברית החדשה, ניתנו מפתחות השמים, על כן הוא נחשב לאפיפיור הראשון. פטרוס נדד מירושלים לרומא ושם מצא את מותו בזירה של הקיסר נירון. סמל האפיפיורות (ורומא הנוצרית) הוא זוג מפתחות, אותם ניתן למצוא ברחבי רומא בכל בניין או מונומנט ששייך לכנסיה. כנסית פטרוס הקדוש, היום מושבו של האפיפיור, נבנתה על חורבות אותה זירת מרוצים של הקיסר נירון.

תקרה מוזהבת ומעוטרת ב"מפתחות השמיים" בכנסיית סנט ג'יאובני אין לטרנו שהיתה מקום מושבם של האפיפיורים עד המאה ה-14 לספירה

הדרך הטובה ביותר להתמצא ברומא היא באמצעות האובליסקים הניצבים בכל צומת ראשי בעיר ההיסטורית. לאובליסק אין משמעות סמלית או מיתית רומית. האובליסקים הובאו לרומא ממצרים על ידי הקיסרים הרומאים על מנת לקשט את זירות המרוצים. על האובססיה של השליטים הרומים מעידה העובדה כי קיימים יותר אובליסקים ברומא מאשר במצרים! במאה ה-16 האפיפיור סיקסטוס החמישי העביר את האובליסקים במבצעים לוגיסטיים שונים ומסובכים לצמתים בהם הם נמצאים היום.

אובליסק מצרי מעוטר בצלב נוצרי במרכז "כיכר העם“, Piazza del Popolo

כמות הידע וההסברים מפי שלושת המרצים הייתה עצומה, והיא השאירה בכל אחד ואחת מאיתנו את חותמה:

היו מי שניסו וכתבו

היו מי שרשמו

והיו שהרשימו

לא אחת הזדמן לנו להתפעל מיצירותיהם של אמנים מופלאים, ביניהם הפסל הנודע ג'ובאני לורנצו ברניני. יצירותיו של ברניני, כמו גם מבנים אדריכליים שתכנן, מככבים ברומא, והמפגש איתם תמיד מרתק.

"האקסטזה של תרזה הקדושה" של ברניני נמצאת בכנסיית סנטה מריה דלה ויטוריה, ונחשבת לאחת מיצירות הבארוק הידועות ביותר. לטעמה של הכנסיה מומלץ להאיר את יצירתו של ברניני באור דרמטי. לצורך כך, מוצבת מכונה ייעודית לצד הפסל, שבהכנסת יורו מדליקה את האור.

מוזיאון הוותיקן ביום יפה במיוחד

במוזיאון הוותיקן פגשנו בכמה ידידים טובים: אפלטון, אריסטו וכל הפילוסופים העתיקים.

"אסכולת אתונה" של רפאל סאנציו. אחת הפרסקאות המפורסמות בעולם שנמצאת באולמות רפאל במוזיאון הוותיקן. החדר שימש בעבר כחדר העבודה של האפיפיור

הוותיקן הותיר אותנו חסרי נשימה – גם למול המראה העצום של אוספי הכנסייה, וגם לאחר העלייה ב-320 המדרגות לראש הקפלה של פטרוס הקדוש.

הדרך המובילה אל הוותיקן, נשקפת מגג הקפלה של בזיליקת סנט פטרוס. הדרך תוכננה כבר במאה ה-15, אך נבנתה ונפתחה רק בימיו של מוסוליני, לאחר ההסכמים הלטרנים עם הכנסייה. הדרך מחברת באופן סימבולי את מדינת הוותיקן החדשה ללב רומא.

ומה עם הקולוסיאום? חלקו לא נגרע, המלונות שלנו היו ממנו ממש במרחק נגיעה

הקולוסאום – אחד מהאיקונות המזוהות ביותר של רומא. בתקופת רומא הקיסרית עמד לצידה של זירת הקרבות פסל קולוסאלי לאל השמש. הזירה כונתה על שמו קולוסאום.

 אלא שגילינו שישנו גם 'קולוסיאום מרובע'.

הקולוסאום המרובע נבנה בהזמנת מוסוליני לרגל התערוכה העולמית שהייתה אמורה להתקיים בפאתי רומא בשנת 1942. הפיל הלבן הפך לאחד השיאים הבולטים של האדריכלות הפאשיסטית. הבניין עומד היום סגור ועדיין מחפשים לו שימוש.

הביקור ברומא היה לא רק חוויה לימודית, כי אם גם  חברתית, תרבותית, וכמובן קולינארית

מטיילים בשוק הפשפשים Porte Portese – שוק יום א' של רומא. בשוק ניתן למצוא הכל ובזול.

פיצות בתנור לבנים ממסעדת la focaccia

ואם אומרים שההיסטוריה חוזרת על עצמה,

רומא הותירה בנו את התחושה שעוד נחזור אליה…

מזרקת טרווי. על פי אגדת התיירים, מי שזורק מטבע למזרקה עתיד לחזור לרומא שנית. כולנו זרקנו.

* תמר תנעמי היא סטודנטית לתואר שני במדע המדינה, מחזור אחרון של מגמת דמוקרטיה ואזרחות במרכז גילה.
מודעות פרסומת

  1. אביאל

    יפה מאוד!! עריכה נהדרת

  2. נשמע מרתק ומלמד – כמה חבל שאני באוניברסיטת חיפה….

  3. פינגבק: סיום תקופה – ראיון עם פרופ' מריו שניידר « פוליטון: עיתון הסטודנטים של המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: