מתל-אביב לפריז

מאת: אסף שפירא

ביוני השנה תיערכנה בחירות לבית התחתון (והחזק יותר) של הפרלמנט בצרפת, הנקרא "האספה הלאומית" (Assemblée nationale). בבחירות אלה יוכלו בפעם הראשונה לבחור גם אזרחי צרפת המתגוררים מחוץ לרפובליקה. יותר מכך: בשל הכללים החדשים שאומצו, ייתכן מאוד שאזרחי צרפת המתגוררים בישראל יוכלו למעשה לקבוע את זהותו של אחד מחברי הפרלמנט בצרפת, וחבר פרלמנט זה צפוי אפוא לייצג את האינטרסים שלהם. כתבה זו סוקרת את הרפורמה שהתחוללה בצרפת ואת השלכותיה על אזרחי צרפת המתגוררים בישראל.

הרפורמה של 2010 בצרפת

עד הבחירות האחרונות יכלו אזרחי צרפת המתגוררים מחוץ לרפובליקה, יותר משני מיליון בעלי זכות בחירה פוטנציאליים, להצביע בבחירות לנשיאות ובמשאלי עם שנערכו בצרפת. הם גם בחרו נציגים לסנאט, הבית העליון (והחלש יותר) של הפרלמנט בצרפת, אם כי רק באופן עקיף. עם זאת, הם לא יכלו להשתתף בבחירות לאספה הלאומית. ב-2010 הוענקה לאזרחי צרפת המתגוררים מחוץ לרפובליקה זכות בחירה גם לאספה הלאומית, והם יוכלו לממשה לראשונה בבחירות שתיערכנה לאספה הלאומית ביוני 2012.

כדי להבין את הרפורמה יש לעמוד על שיטת הבחירות במדינה: מדובר בשיטה רובית, שבמסגרתה נבחרים 577 חברי האספה הלאומית ב-577 מחוזות חד-נציגיים. במסגרת הרפורמה צומצם מספר מחוזות הבחירה בצרפת עצמה ב-11 מחוזות, ובמקביל נוספו 11 מחוזות בחירה חד-נציגיים חדשים, המיועדים עבור הצרפתים המתגוררים מחוץ לצרפת. בכל מחוז חדש נכללות כמה מדינות – בדרך כלל מאותו אזור גיאוגרפי בעולם ­– ואזרחי צרפת המתגוררים באותן מדינות בוחרים את נציגו של המחוז לאספה הלאומית. לדוגמה: "המחוז הראשון" (מתוך 11 המחוזות שמחוץ לצרפת) כולל את ארה"ב ואת קנדה, ואזרחי צרפת המתגוררים במדינות אלה בוחרים את נציג המחוז לאספה הלאומית. כצפוי, ישראל לא נמצאת באותו מחוז עם מדינות ערב הגובלות בה – במקום זאת, היא נמצאת באותו מחוז ("המחוז השמיני") עם מדינות דרום-מזרח אירופה: איטליה, סן מרינו, הוותיקן, מלטה, קפריסין, יוון וטורקיה.

לפי מבקריו של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי, הרפורמה נועדה לסייע למפלגתו, מפלגת הימין המתון UMP ("האיחוד למען תנועה עממית" Union pour un Mouvement Populaire), לזכות בנציגים נוספים בבחירות לאספה הלאומית. בהקשר זה, הנתונים מלמדים שסרקוזי אכן זכה בעבר לתמיכה גבוהה יותר בקרב אזרחי צרפת המתגוררים מחוץ לרפובליקה מאשר בקרב כלל המצביעים, אם כי הפער אינו גדול: בבחירות לנשיאות ב-2007 תמכו בסרקוזי (בסיבוב השני) כ-54% מאזרחי צרפת המתגוררים מחוץ לרפובליקה, לעומת כ-53.1% מכלל המצביעים. אך משום שמדובר בשיטת בחירות רובית במחוזות חד-נציגיים, לפער זניח זה צפויה להיות השפעה מכרעת: בהסתמך על התפלגות ההצבעה בבחירות לנשיאות ב-2007, צפויה מפלגת UMP לנצח בתשעה מתוך 11 המחוזות המייצגים את אזרחי צרפת המתגוררים מחוץ לרפובליקה. גם במחוז השמיני, שבו נמצאת ישראל, צפויה מפלגת UMP לנצח: בבחירות ב-2007 זכה סרקוזי לכ-59% מקולות אזרחי צרפת המתגוררים במדינות הנכללות כעת במחוז השמיני. ואולם יש לסייג הערכות אלה בדבר עצמת הישגיה הצפויים של מפלגת UMP: ראשית, התמיכה בסרקוזי לא בהכרח משקפת תמיכה במפלגת UMP – ייתכן בהחלט שסרקוזי זוכה לתמיכה רבה יותר מאשר מפלגתו; שנית, התמיכה בסרקוזי ובמפלגתו צנחה מאז 2007 – לפי סקרים שנערכו באמצע מרץ 2012 הוא צפוי להפסיד בבחירות לנשיאות למועמד הסוציאליסטי פרנסואה הולנד. אף על פי כן, פרשנים מעריכים שהרפורמה תסייע למפלגת UMP, שצפויה לנצח ברוב מחוזות הבחירה מחוץ לצרפת. בהערה מוסגרת יצוין שבמסגרת הרפורמה האלקטורלית של 2010 שורטטו מחדש גם חלק מאזורי הבחירה בצרפת עצמה (צעד הכרחי עקב ביטול 11 מחוזות בחירה על אדמת צרפת), וגם שינויים אלה צפויים לסייע ל-UMP. ואולם, לזכותו של סרקוזי עומדים שני טיעונים: ראשית, שרטוט-מחדש של מחוזות הבחירה (re-districting) באופן שמסייע למפלגה או למועמד הוא צעד פוליטי מקובל במדינות רבות, למשל בארה"ב (שם הוא מכונה gerrymandering), ואינו נחשב בהכרח בלתי דמוקרטי; שנית, גם אם שרטוטם מחדש של מחוזות הבחירה בצרפת הושפע מאינטרסים פוליטיים, הרי שהוא התבסס על מפקד אוכלוסין מעודכן והיה נחוץ לאור שינויים דמוגרפיים שהתרחשו מאז שורטטו מחוזות הבחירה לאחרונה ב-1986.

אזרחי צרפת בישראל

אזרחי צרפת המתגוררים בישראל, כמו בכל מדינה אחרת, אינם זכאים להשתתף בבחירות באופן אוטומטי. לשם כך עליהם להירשם בפנקס הבוחרים של הקונסוליה בתל-אביב עד סוף השנה הקודמת לבחירות: כדי להצביע בבחירות ב-2012 היה עליהם להירשם עד 31.12.2011. הם יכולים להצביע במגוון דרכים: בקונסוליה עצמה, באמצעות מיופה כוח בצרפת, בדואר או באינטרנט.

לפי ההערכות, בישראל מתגוררים כמאה ועשרים אלף אזרחי צרפת. לפי נתונים רשמיים, בקונסוליה בתל-אביב נרשמו – ולפיכך זכאים להשתתף בבחירות לאספה הלאומית – 78,546 איש. נתון זה חשוב במיוחד משום שבכל מחוז הבחירה השמיני, שבו נכללת ישראל, זכאים להשתתף בבחירות אלה 146,592 איש. כלומר – אזרחי צרפת המתגוררים בישראל הם 53.6% מכלל בעלי זכות הבחירה במחוז השמיני. כאמור, בכל מחוז בחירה נבחר נציג אחד לאספה הלאומית, וייתכן מאוד שבכוחם של אזרחי צרפת המתגוררים בישראל לקבוע את זהותו של אותו נציג.

שתי המפלגות הגדולות המתמודדות בבחירות לאספה הלאומית, מפלגת UMP והמפלגה הסוציאליסטית, מודעות לכוחם של אזרחי צרפת המתגוררים בישראל, וכדי לנסות לזכות בקולותיהם הן הציבו ב"מחוז השמיני" מועמדים יהודים-ציוניים: מפלגת UMP הציבה את ואלרי הופנברג, שעמדה בראש הוועד היהודי-אמריקאי בצרפת והייתה שליחתו של סרקוזי למזרח התיכון; המפלגה הסוציאליסטית הציבה את  דפנה פוזננסקי בן-חמו, ישראלית המתגוררת בתל-אביב, פעילה בקהילה הצרפתית בישראל. נוסף עליהם מתמודדים שלושה מועמדים יהודים עצמאיים: אדוארד אמיאש, איש עסקים אמיד הנתמך על ידי "איגוד המעסיקים ואנשי המקצוע היהודים בצרפת" (Union des Patrons et des Professionnels Juifs de France); פיליפ קרסטני, איש עסקים ופוליטיקאי צרפתי המזוהה עם הימין, שהאשים את רשת "פראנס 2" בביום הסרט שבו נראה הרג הילד מוחמד א-דורה; ז'יל טייב, רופא שיניים מפריז הפעיל בארגונים חברתיים שונים בישראל. לעומת זאת, "הירוקים", "החזית הלאומית" (הימין הקיצוני) ו"המרכז החדש" (ימין מתון) הציבו מועמדים שאינם יהודים.

נכון לזמן כתיבתה של הכתבה, כשלושה חודשים לפני הבחירות, לא ברור מהם שיעורי התמיכה שכל אחד מהמועמדים זוכה להם בקרב אזרחי צרפת המתגוררים בישראל. בבחירות 2007 זכה סרקוזי, הנחשב מנהיג פרו-ישראלי מובהק, לתמיכה גורפת של 90.7% מקולותיהם של אזרחי צרפת בישראל – יותר מאשר בקרב אזרחי צרפת בכל מדינה אחרת בעולם. מאז נפגעה הפופולאריות של סרקוזי בקרב אוהדי ישראל, במיוחד לאחר שכינה לאחרונה את נתניהו "שקרן", ואילו המפלגה הסוציאליסטית עדיין זוכה ליחס חשדני ונתפסת במידה רבה כ"פרו-ערבית". ייתכן שכל זה ישחק לידיהם של שלושת המועמדים העצמאיים, אך יש לזכור שגם אם המועמדים העצמאיים ייהנו מתמיכה גדולה בישראל, הם יזכו לתמיכה מעטה, אם בכלל, בשבע המדינות האחרות המרכיבות את "המחוז השמיני", דבר שיקשה עליהם לנצח; לעומת זאת, מועמדי מפלגת UMP והמפלגה הסוציאליסטית צפויים לזכות לתמיכה משמעותית גם במדינות אלה.

אם ייבחר אחד מחמשת המועמדים היהודים, הוא יהיה חייב את בחירתו, לפחות במידת מה, לאזרחי צרפת המתגוררים בישראל, ולפיכך צפוי לייצג את האינטרסים שלהם באספה הלאומית. קשה לדעת אם הוא יוכל לקדם אינטרסים אלה בפועל – הדבר תלוי בין השאר בנסיבות הפוליטיות שתיווצרנה לאחר הבחירות ובכוחו הפוליטי של אותו חבר פרלמנט. עם זאת, יש המקווים שחבר הפרלמנט הזה ישמש מעין "שדלן" ("לוביסט" בלעז) שיפעל למען ענייניהם של אזרחי צרפת המתגוררים בישראל. למשל, ייתכן שפעילותו של שדלן כזה הייתה מביאה את ממשלת צרפת לפעול במהירות ובנחישות רבה יותר לקידום העסקה שבמסגרתה שוחרר גלעד שליט, אזרח צרפת המתגורר בישראל, או לטפל בצורה טובה יותר בפרשה העגומה של דורסי לי זיתוני, שנמלטו לצרפת – פרשה שעדיין נמצאת בעיצומה. גם אם מדובר בתסריטים דמגוגיים, הם אינם חורגים מתהליכי קבלת ההחלטות המקובלים בעולמנו, והם גם מבטאים היטב היגיון בסיסי של בחירות אזוריות, במיוחד במחוזות חד-נציגיים: לכל מחוז ומחוז יש חבר פרלמנט הדואג לו ומייצג את האינטרסים שלו. מחודש יוני הקרוב, ייתכן שגם אזרחי צרפת המתגוררים בישראל יזכו לחבר פרלמנט שידאג להם בפריז.

* אסף שפירא הוא דוקטורנט במחלקה למדע המדינה. 
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: