לחוקרים יש חיים קשים

מאת: פרופ' יצחק גל-נור

מי לא שמע על הלחצים לפרסם בכל מחיר, על הדרישות של עורכי כתבי-עת לערוך שינויים שלא מתקבלים על הדעת ועל התסכולים של דחיית מאמרים? עתה נוספו לכך המדדים ה"אוביקטיבים" של ספירת פרסומים כהוכחה לאיכות אקדמית פורייה וכמדד להישגים. כמי שפרסם די הרבה, אולי יותר מידי,  אני מנסה לנחם תלמידים מתקדמים ואנשי סגל באומרי שכבר היו דברים מעולם. ולאלה שלא מתנחמים אני מספר על גורלו המר של מאמר שכתבנו, אברהם דיסקין ואני, בשנות ה-80 של המאה הקודמת ששבר שיאים (שלנו) במספר הדחיות שקיבל.

ומעשה שהיה כך היה. אחרי חתימת הסכמי השלום עם מצרים הם הובאו לאישור הכנסת להצבעה דרמטית, ומכיוון שזה היה אירוע פוליטי יוצא דופן שתוצאותיו לא היו ברורות מראש החלטנו לערוך ניתוח תוכן כמותי של נאומי הח"כים בכנסת ושל הצבעתם. זה היה מחקר ממוקד וחדשני מבחינה מתודולוגית שנהנינו מאוד לעשותו בסיוע צוות של עוזרי מחקר, והוא פורסם בעברית ב-1981 בכתב העת שלנו מדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים.[1] זכור לי אפילו שמפת העמדות האישית שבנינו לח"כים התפרסמה בחדשות של ערוץ הטלוויזיה הבלעדי באותם הימים – רייטינג אבסולוטי.

המאמר תורגם לאנגלית ונשלח בזה אחר זה לפחות לחמישה (לא זכור לי המספר המדויק) כתבי-עת מובילים במדע המדינה בעולם, ונדחה על-ידי כולם. הסיבות? לא מספיק תיאורטי, תיאורטי מידי; כללי ולא ממוקד, ספציפי מידי; לא השוואתי; ישראלי מידי וכיו"ב. הסתירות בין חוות הדעת שהלכו והצטברו אצלנו מהקוראים האנונימיים היו נושא למחקר השוואתי לכשעצמו. השתמרה אצלי רק תגובה אחת שאני כתבתי למכתב דחייה ששלח לנו העורך של Comparative Political Studies, ואני מביא להלן קטעים נבחרים בתרגומי ממכתבי שנשלח ב-15 בדצמבר 1985.

עורך נכבד,

אני מסכים שלעורך זכות לדחות כול מאמר, אבל מאחר שבחרת לנמק אני מתקשה להבין את הסיבות שהצגת ואת הפרוצדורה שנקטת בה. ראשית, אתה מעלה את השאלה החשובה בדבר קיומו של בסיס תיאורטי מוצק והתועלת של חקר אירוע. בעניין זה אני מסכים עם קוראים מס' 1 ו-2 שכתבו שהמאמר נותן תשובה טובה לשתי השאלות הללו, אחרת הרי לא היו ממליצים בחום על פרסומו (עם תיקונים קלים) ולא היו כותבים שהמאמר הוא "תרומה מוצקה ואיתנה" למחקר פוליטי השוואתי.

שנית, קורא מס' 4 – שהצליח לשכנע אותך בעשר שורות של ביקורת – אומר שהמאמר הוא "צר מידי" וכו', ומבזבז את שמונה השורות הבאות כדי ללמד אותנו איך הוא היה כותב את המאמר שלו. אני מוצא את הצעותיו משעממות ולא מתאימות לחלוטין למתודולוגיה של ניתוח תוכן ולשיטה של חקר אירועים. אני סבור שמגיעה לנו ביקורת של מחקרנו-אנו ולא מבוא בסיסי לקורס במתודולוגיה. קשה לי להבין איך "שוכנעת מאוד" מהטפה שטחית שכזו.

אני מבין שקורא מס' 3 לא ענה ולכן פנית לקורא מס' 4 כתגבורת, והוא, תבוא עליו הברכה, אכן כתב את שורותיו הספורות בזריזות. התוצאה היא בכל זאת 1:2 לטובת פרסום המאמר, ואם לא הסתפקת בחוות הדעת המפורטות של שני הקוראים הראשונים, האם במצב כזה לא היה הוגן יותר לנסות קורא נוסף?

 אני מקווה שתקבל מכתב זה כקריאה להבנה שחוקרים כמונו שעוסקים במחקר השוואתי ב"מדינות איזוטריות" רגישים מאוד להאשמות בדבר חוסר רלבנטיות ולדחייה של מאמר חדשני מבלי להתייחס ישירות לתוכנו.

בכבוד רב ,

יצחק גל-נור

ממרחק הזמן חלקים במכתב נראים לי קצת קטנוניים, אבל זו הייתה דחייה כואבת ולא מנומקת, ומכל מקום – כך הרגשתי לפני 27 שנים. המאמר לא פורסם ב-CPS אבל לסיפור סוף טוב. לא התייאשנו והמשכנו לשלוח את המאמר, והוא התפרסם בשנת 1990 – תשע שנים לאחר פרסומו בעברית – בכתב העת הבריטי המצוין Political  Studies וזכה לביקורות מצוינות.[2]


[1] י. גל-נור וא. דיסקין, "מרחקים פוליטיים ושליטה פרלמנטרית: הדיונים בכנסת על הסכמי השלום עם מצרים," מדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים, 18, 1981: 26-5.

[2] A. Diskin and I. Galnoor, "Political Distances between Knesset Members and Coalition Behaviour: The Peace Agreements with Egypt," Political Studies, 38, 1990:710-717.

מודעות פרסומת

  1. וזה למה לא אמשיך למחקר. העיסוק האובססיבי בפרסומים, ההשענות על קצה קצהו של תת- נושא כאמירה עאלק חדשנית והעדר עומק כברירת מחדל, גורמים לי אישית לברוח- פשוט לברוח. לצערי המחקר בונה על חוסר ורסטיליות משוועת ו״מיישר״ את פרחי המחקר להתעסקות צרה. ואת זה אני כותב מבלי שחוויתי דחייה של מאמר אי פעם, פשוט לא נכנסתי למשחק הזה מלכתחילה…

  2. Laura Wharton

    תודה, יצחק — באמת סיפור מנחם ומשעשע. אמשיך לשלוח מאמרים ולקוות לקוראים הגונים והגיוניים…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: