הפרפר והשושנה

מאת: אלמוני*

פרפר אחד, זקן גדול ואפור, היה מרפרף בשארית כוחותיו בין פרחי הגן.

יום אחד פנתה אליו השושנה היפה בשאלה: "האמנם הכל, כפי שאומרים 'בעיני המסתכל'?"

התיישב הפרפר הזקן על הגדול בחוחי השושנה, כינס את כנפיו, ואמר: "אם תסכיתי ותשמעי את דברי עד תומם, אשיבך דבר."

"ברור", אמרה השושנה, "תמיד האזנתי בקפידה ובסבלנות לכל דבריך".

"אם כך", אמר הפרפר, "אספר לך סיפור".

"בבקשה, בבקשה", הפצירה השושנה.

התרווח הפרפר על החוח, שדקר מעט את כנפו השמאלית, ופתח בסיפורו:

"על יד ביתו של רשע אחד שכן זוג נאהבים. הם היו יפים, חכמים, טובים, ונדיבים. הכל אהבו אותם על כנותם ואומץ ליבם.

כשנקלעו לצרה, הרימו ראש, קפצו שפתיים ושחו בגבורה ובאמונה כנגד הגלים.

כשהגורל האיר לנאהבים את פניו, התבוננו השניים סביבם, והושיטו יד לכל ידיד, זר וצר. הכל עשו הכל באהבה גדולה.

גם אהבה עשו באהבה גדולה.

היושב במרומים הבחין בטוב ליבם ובעוז רוחם, והרעיף עליהם נסים הרבה.

רק הרשע קינא בשכניו והרבה ללהג בגנותם. תמיד סמך את דבריו בעובדות ובהוכחות. רבות דיבר בגנות ריח פליטתם וקרעי מלבושיהם – אף שריח פליטתם לא היה שונה מריח פליטתו, וקרעי מלבושיהם היו כמנהג המקום.

כמו הרשע הזה היו רשעים הרבה. אבל בני אדם ראויים, היו פוטרים את דבריו בחיוך, והרבו לדבר בשבחם של הנאהבים…"

הפרפר רצה להמשיך בסיפורו, אבל השושנה קטעה את דבריו וצווחה: "אכן, 'הכל בעיני המסתכל'. בעיני, אינך פרפר זקן וחכם אלא עש צעיר וטורדני שאיבד את דרכו. בפעם הבאה תביא סיפור מוצלח יותר!"

כחכח הפרפר התשוש בגרונו. "תהיי בריאה", אמר. אחר כך פרס את כנפיו ועף למרומי הגן כשעיניו הישישות תרות אחר קורבן אחר לסיפורו.

—–

* מתוך: דיסקין, א., משטר ופוליטיקה בישראל – יסודות האזרחות, ירושלים: מגי, תשע"ב, עמ' 314

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: