דברים שרואים מסין

מאת: שרון לוי

את החדשות על המחאה חברתית בישראל בקיץ האחרון קיבלתי בצ'נג דו, בירת חבל סצ'ואן שבסין. התמזל מזלי להיות חלק מקבוצת הסטודנטים של החוג ללימודי מזרח אסיה שנסעה במימון החוג לסמסטר קיץ באוניברסיטת "צ'ואן דה", לטובת לימודי השפה הסינית. הריחוק מהבית דווקא בתקופה כה סוערת, גרם לי תחושת החמצה. כך, בזמן שחבריי ומשפחתי הפגינו בעד צדק חברתי וישנו באוהלים, אני ביליתי את זמני בשיעורי סינית. הטירדה הגדולה ביותר שלי הייתה האם אצליח למצוא מזון שיערב לחיך המערבי שלי. תחילה, תחושת ההחמצה הייתה מהולה לפחות בגאווה מסוימת – חשבתי שלפחות בישראל, בניגוד לסין, יש חופש ביטוי והפגנה, יש מקום להילחם על זכויות ויש פייסבוק. זה גרם לי להעריך את ישראל. בכל זאת, דברים שרואים משם לא רואים מכאן.

שער הכניסה לאוניברסיטאת צ'ואן-דה, סצ'ואן, סין. צילום: שרון לוי.

זה היה אמנם ביקורי השני בסין, אך הראשון בו ידעתי לדבר סינית, לכן הפעם יכולתי ליצור קשר עם אנשים, לראות חדשות, לקרוא עיתונים (בעזרת מילון…), דבר שתרם לי רבות להבנת הלך הרוח בסין. הופתעתי מאוד לגלות שהרבה מאוד סינים, בכל מקום שהיינו, מכירים את ישראל, יודעים היכן היא ממוקמת ויש להם דעה חיובית מאוד על ישראלים ויהודים. מדי יום ביומו חזר הריטואל, בו סיני שואל אותי מאיזו מדינה אני, וכשעניתי שמישראל הוא אמר: "היהודים הם מאוד חכמים". לא פעם שמענו את האמירה הזו גם מהמורה שלנו לסינית. כאשר טיילתי בארצות אחרות ושוחחתי עם המקומיים, מי שהכיר את ישראל תמיד הזכיר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואת מצב החירום בארץ (בנימה ביקורתית). לעומת זאת, מהסינים זכינו ליחס חם ואוהב, לעיתים יוצא מגדר הרגיל. בניגוד לרושם שנוצר בתוכנית הטלוויזיה "המרוץ למיליון", התרשמתי כי הסינים מקדמים בברכה תיירים זרים. בכל מקום בילוי שיצאנו היינו אטרקציה, ואף הוצע לנו להשתתף בפרסומות בתמורה לסכומי כסף נאים, דבר שהפתיע אותי מאוד. כאשר שאלתי מדוע, הסבירו לי שהסינים רוצים ללמוד מהמערב את כל הטוב שבו, ולשלב אותו עם התרבות המקומית.

לעיתים קרובות גלשה השיחה עם המקומיים לביקורת דווקא על השלטון המקומי: חלקם טענו שהשלטון אינו דואג לאיכות הסביבה, או שהוא מושחת. מסתבר שלממשל הסיני המרכזי יש אינטרס לקדם ביקורת מן הסוג הזה, תחת גבולות מסוימים. הביקורת כנגד השחיתות עוזרת להם להילחם בפקידי המפלגה המושחתים ובשחיתות בשלטון המקומי. גם ביקורת בנושאי זיהום האוויר ואיכות הסביבה מאפשרת לממשל לאמץ אל חיקם את קבוצות האינטרס שיטפלו בנושא, בהיעדר די משאבים מצד הממשל. לכן, בניגוד לדימוי שיש למערב על סין, לא כולאים מיד כל מי שמוחה, ואין ישר הוצאות להורג. יש מקום לביקורת, אמנם תחת מגבלות מסוימות, אבל אולי זה מה שהופך אותה לאפקטיבית בנסיבות הקיימות. בסין יש ערך קונפוציאני חזק מאוד לפיו על השליט לדאוג לרווחת העם. חובתו של השליט לדאוג לעם כפי שהיה דואג לילדיו. כך אפשר לפרש את מחירי מעונות הסטודנטים: באוניברסיטה בה שהיתי עולה שכר הדירה לסטודנטים סיניים 100 יואן (כ-60 ₪) לחודש בלבד. אמנם התנאים אינם נוחים בהשוואה למעונות הסטודנטים שאנחנו מכירים, אבל עדיין דבר זה מרחיב את האפשרות לרכוש השכלה ודרכה להשיג מוביליות חברתית.

האוכלוסייה הסינית אינה הומוגנית כפי שנהוג לחשוב. בסין קיימים 55 מיעוטים אתניים. מיעוטים אלו מקבלים הקלות מס, הקלות בכניסה לאוניברסיטה ובהגבלת הילודה והכרה במאפיינים האתניים שלהם. הממשל המרכזי משקיע מאמצים רבים כדי לשפר את כלכלתם ולהטיב עימם. כתוצאה מכך יש מיעוטים אתניים רבים שרואים את עצמם כסינים, המזדהים עם המדינה והלאום.

אז בסין "הקומוניסטית" יש גם מקומות בילוי, ישנה אפשרות (מוגבלת) למחות נגד השלטון, אפשר לרכוש השכלה ו"לגמור את החודש", והשלטון באופן מסורתי הוא בעל תחושת אחריות כלפי העם. אחרי הכל, אולי גם לנו יש משהו ללמוד מהם. בכל זאת, דברים שרואים משם לא רואים מכאן.

*שרון לוי היא סטודנטית שנה ג' לתואר ראשון במחלקה למדע המדינה ובחוג ללימודי מזרח אסיה.
מודעות פרסומת

הערה אחת

  1. פינגבק: שרון לוי - ביקורת על הממשל בסין הקומוניסטית | iAsia - מזרח אסיה - יפן, סין, קוריאה והודו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: