מזג האוויר בארץ ומועד הבחירות

מאת: רז שיינרמן ולירן הרסגור

שאלה שמטרידה בלי סוף פרשנים פוליטיים ופוליטיקאים היא האם יוקדמו הבחירות או שהכנסת הנוכחית תאריך ימים עד לסוף כהונתה. מה שברור לכולם הוא שהבחירות הבאות, אם לא יוקדמו, אמורות להערך ב-22 באוקטובר 2013. אך מדוע? כפי שלמדנו בשיעורי האזרחות בתיכון, הכנסת בישראל מכהנת ארבע שנים. זהו גם לשון חוק יסוד: הכנסת, סעיף 8: "תקופת כהונתה של הכנסת תהיה ארבע שנים מיום היבחרה". מדוע, אם כך, נקבע שמועד הבחירות הבאות יהיה בסוף אוקטובר 2013, ארבע שנים ותשעה חודשים מפברואר 2009, מועד הבחירות הקודמות? כיוון שסעיף 8 לחוק יסוד: הכנסת הוא חסר משמעות נוכח שני סעיפים אחרים באותו חוק יסוד, אשר מעקרים אותו מכל תוכן.

כך, על פי סעיף 9 לחוק יסוד הכנסת:

 "הבחירות לכנסת יהיו ביום ג' השלישי לחודש חשון של השנה שבה תמה כהונתה של הכנסת היוצאת"

אם כן, לא ארבע שנים בפועל, כי אם עד חודש חשון בלבד. לפי סעיף זה, כהונתה של הכנסת תמשך עד למקסימום של ארבע שנים וחודש אחד במקרה שבו נבחרה הכנסת בחודש תשרי, ומינימום של שלוש שנים וחודשיים במקרה בו היא נבחרה בחודש אלול. אבל גם כאן לא נגמר הסיפור, שכן באותו חוק יסוד מופיע סעיף 36 למקרים חריגים, שבישראל הם אינם חריג כלל וכלל:

 "החליטה הכנסת להתפזר, תהיה תקופת כהונתה של הכנסת שלאחריה עד לחודש חשון הקרוב שלאחר גמר ארבע שנים מיום הבחירה."

רק מילה אחת מבדילה בין סעיף 9 שהוצג למעלה לבין הסעיף הזה: המילה "לאחר", ומילה זו היא שמעניקה את האפשרות לכנסת בישראל לכהן באותו הרכב כמעט חמש שנים ללא קיום בחירות.

אם היינו סטודנטים למשפטים אולי היינו נכנסים עכשיו לפלפולים משפטיים ושולפים מספרי בג"צים (שאכן הוגשו במשך השנים בנושא). אך אותנו מעניינות ההשלכות הפוליטיות של הסוגיה מזווית קצת אחרת: הנושא מדגים כיצד רשלנות מצד מנסחי כללי המשחק הדמוקרטי משפיעה באופן לא צפוי על מהלך המשחק כולו. זוהי רשלנות, מכיוון שברור כי חוק יסוד: הכנסת מכיל שלושה סעיפים הסותרים זה את זה וקובעים כללים שונים לגבי דבר מהותי כל כך; מחוקקי חוק היסוד חשבו שמכיוון שניסחו מפורשות כי זמן כהונתה של הכנסת הינו ארבע שנים, הם סתמו את הגולל על הסוגיה. אך הם לא שמו לב שבשני סעיפים, לכאורה טכניים, הם יצרו מצב בעייתי שבו תקופת כהונתה של הכנסת היא בפועל בין שלוש לחמש שנים.

יצאנו לחפש בדברי הכנסת השלישית בה נחקק חוק יסוד: הכנסת את הדיונים על סעיפים אלו, על מנת לבדוק עד כמה היו מודעים חברי הכנסת ביושבם כרשות מכוננת לתסבוכת שיצרו. התשובה: מעט מאוד אם בכלל.

ישיבת המליאה החגיגית לציון עשור לכינון הכנסת, 1959, מתוך: אתר הכנסת

בהצעת החוק המקורית שהועלתה על שולחן הכנסת לקריאה ראשונה ביולי 1956 לא הופיעו סעיפים 9 ו-36. המגבלה היחידה על מועד הבחירות היתה שעליהן להתקיים ביום ג' בשבוע. זאת, על פי חבר הכנסת נחום ניר-רפאלקס (יו"ר ועדת החוקה דאז), על מנת להמנע ממצב שבו הבחירות יתקיימו ביום שבת, וכן מכיוון שיום ג' במסורת היהודית הוא "יום טוב". ההתייחסות הראשונה בנוגע לצורך לקבוע באופן  נוקשה יותר את מועד הבחירות הופיעה בדיון המשך שנערך באוקטובר 1956. אז עלה חבר הכנסת שמחה בבה מ"הציונים הכלליים" על דוכן הכנסת והציע סייג "שבארבעת חודשי הקיץ אין לקיים בחירות. אפשר לקבוע שהבחירות צריכות להתקיים באחד הימים של חודש אוקטובר או נובמבר". מדוע? לא בגלל הצורך בקביעת תאריך נוקשה (שעשוי גם להגמיש את משך כהונת הכנסת), אלא מסיבה טריוויאלית הרבה יותר: "דומני שאינני צריך להאריך בזה, איזה גורם מהווה האקלים שלנו, מה זה אומר לקיים בחירות בחודשי הקיץ, בחום האקלימי הנוסף לחום הפוליטי שבמדינה".[1]

נימוק זה התקבל והוכנס בטיוטא הסופית שהובאה לאישור המליאה בקריאה שניה בפברואר 1958: "סעיף 8 הקודם קבע שהבחירות יתקיימו ביום ג', אך לא היה ברור באיזה יום ג'. הועדה סברה שלא טוב הוא כי הבחירות לכנסת יתקיימו בארץ בחודשי הקיץ, בחום הגדול ביותר". בהמשך הדברים מראה חבר הכנסת ניר-רפאלקס כי חברי ועדת החוקה, שלא במפתיע, חשבו על הבחירות שכבר התקיימו, במקום לחשוב על כל מערכות הבחירות העתידיות, כפי שמתבקש מחוק חוקתי: "הבחירות בשנת 1951 נתקיימו בחודש יולי, ומאז קשורים אנו לחודש זה ומקיימים את הבחירות כל ארבע שנים בחודש יולי. לכן החליטה הועדה […] יהיו הבחירות לכנסת הקודמת כאשר יהיו, תיבחר הכנסת הבאה, הנכנסת, בחודש חשון". וכבדרך אגב הוסיף "יוצא מזה שלפעמים תכהן הכנסת לא ארבע שנים, אלא ארבע שנים ועוד חודשים מספר",  ואנו נוסיף: לא חודשים מספר, אלא לפעמים אפילו שנה שלמה נוספת.

אפשר היה לצפות שבהינתן מאזן הכוחות הפוליטי דאז, יתקוממו נציגי האופוזיציה. מדוע שהכנסת הנשלטת על ידי ממשלת מפא"י תכהן ללא בחירות זמן רב יותר מארבע שנים? ואם רוצים לקבוע את מועד הבחירות לחודש חשון, מדוע לא לקצר את כהונתה של הכנסת במקום להאריך אותה? אולם נראה שנושא זה לא הטריד אותם כלל. בעת שהתקיימו דיונים אלה, הבחירות הקרובות היו אמורות להתקיים בסוף חודש יולי, לכן מראש הציג נציג הקואליציה את הצעת החוק כאילו זו תזיז את מועד הבחירות בחודשיים בלבד. גדול האופוזיציונרים באותה תקופה, חבר הכנסת מנחם בגין, אכן הציג התנגדות להחלטה, אך מצידו ביקש רק שהמועד יקבע לתחילת חודש יוני. כך אומנם תתקיימנה הבחירות בראשית הקיץ, אך ההכנות אליהן תתקיימנה באביב, שיהיה נוח יותר מבחינת מזג האוויר. אף לא אחד מחברי הכנסת הלין על המשמעות העתידית של קביעת  אורך כהונה גמיש אשר ינוע לסירוגין בין ארבע לחמש שנים.

סעיף 8 בנוסח הועדה נתקבל. כך גם נדחתה הסתייגותו של חבר הכנסת בגין, והתקבל סעיף 9. ואותו סעיף 36 שבו מופיעה המילה "לאחר", זו שאיננה מאפשרת כל פרשנות אחרת לחוק זולת זו שכנסות שכיהנו לאחר כנסת שפוזרה טרם עת יכהנו כמעט תמיד יותר מארבע שנים, סעיף זה נתקבל ללא דיון כלל.

היינו מצפים שהחלטה חוקתית רבת משמעות כמו לגבי אורכה המקסימאלי של כהונת הכנסת תישקל בכובד ראש ובענייניות. במקום זאת מצאנו דיון של קבוצת אירופאים לבושי חליפות, שעבורם מזג האויר הישראלי חם מדי ביולי-אוגוסט. בעודם מנופפים במניפות יד ונזכרים באימה בנסיעה ארוכה במכונית לא-ממוזגת לכנס בחירות בבאר שבע, קבעו שאורך כהונת הכנסת יהיה גמיש וארוך מארבע שנים. להגנתם יש לומר, כי סביר להניח שהם לא תיארו לעצמם שפיזור הכנסת טרם תום כהונתה יהפוך לנורמה הרווחת במערכת הפוליטית הישראלית, מה שיגרום לסעיף 36 להפוך לרלוונטי לעיתים קרובות כל כך.

רוב מליאות הכנסת ממילא לא מוציאות את ימיהן, אך ראש ממשלה שמרגיש בטוח מספיק בניצחונו העתידי בבחירות יכול לנצל מצב חוקתי כזה לרעה ולקבוע מועד בחירות שיבטיח לו חמש שנים פוטנציאליות מלאות (נאמר, אם הבחירות יקבעו לחודש דצמבר). המזל הוא שאם חברי הכנסת השלישית לא השכילו לעשות שיקולים מודעים באשר לחשיבות מועד הבחירות, אזי אין לצפות זאת גם מחברי הכנסת שלנו כיום. אם היינו מביעים את ציפיותינו מנבחרינו, היינו אומרים להם שיעשו מאמץ ויפתרו את התסבוכת בחוק: שימחקו את המילה "חשון", או "לאחר" או שתיהן. ובכלל, עדיף שישאירו רק את הסעיף לפיו כהונת הכנסת היא ארבע שנים. היום כבר יש מזגנים במכוניות ובקלפיות. ככה גם לא נצטרך לשנות את ספרי האזרחות.

* רז שיינרמן הוא סטודנט לתואר שני במחלקה למדע המדינה וכותב הבלוג הפוליטי פוליטאה. לירן הרסגור היא דוקטורנטית במחלקה למדע המדינה.

[1]  דברי ימי הכנסת, כרך 21, כנסת שלישית, מושב ראשון, אוקטובר 1956, עמודים 4 ואילך.

מודעות פרסומת

  1. פינגבק: פוליטון – עיתון סטודנטים חדש « פוליטאה

  2. אחד

    כל הכבוד, מאמר מחכים ומנוסך נפלא,
    המשך פעילות פורה.

  3. תודה רבה, נהניתי לקרוא!
    האם סעיף 36 המדובר (זה שאומר בחודש חשוון **לאחר** ..) הוא סעיף חדש יחסית? זכור לי מקרה דומה בעשור הקודם, שבו כולם חשבו שהבחירות ייתקיימו יותר מ-4 שנים אחרי כינון הכנסת, ורק כתב אחד מגל"צ נבר ומצא שהחוק אומר שבעצם הבחירות תתקיימנה שנה אחת קודם למה שחשבו, כלומר פחות מ-4 שנים (מדובר בקדנציה השניה של אריק שרון).

  4. לירן

    שלום יניב,
    תודה על תגובתך.
    סעיף 36 הוא ותיק כמו הסעיפים האחרים. מה שהיה שונה בעשור הקודם הוא השפעתו של חוק הבחירה הישירה.
    הכנסת ה-15 פוזרה בסוף שנת 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון בתוקף סמכותו על-פי חוק יסוד: הממשלה (חוק הבחירה הישירה). הבחירות לכנסת ה-16 נערכו בינואר 2003 (כבר ללא הבחירה הישירה).
    בזמן כהונת הכנסת ה-16 קבעה יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופטת דליה דורנר, כי הבחירות לכנסת ה-17 יערכו באוקטובר 2007 (חשון תשס"ח), לפי הוראת סעיף 36.
    מספר מפלגות עתרו לבג"ץ בטענה שסעיף 36 איננו חל במקרה זה, היות והכנסת הקודמת, קרי הכנסת ה-15, פוזרה מתוקף סמכותו של רה"מ בחוק יסוד: הממשלה, ולכן אין זה מקרה שעליו חל סעיף 36 לפיו "החליטה הכנסת להתפזר".
    היו שם הרבה התפלפלויות, ובסופו של דבר בג"ץ הכריע שאכן אין להחיל במקרה זה את סעיף 36, ולכן סעיף 9 הוא התקף. כך "קוצרה" כהונת הכנסת בשנה. וכידוע, גם כנסת זו לא הוציאה את ימיה, אפילו בכהונה קצרה זו.
    ניתן לעיין בבג"ץ זה כאן: http://elyon2.court.gov.il/files/04/570/022/A07/04022570.A07.htm

    לירן

  5. תודה רבה על התשובה המהירה והמלאה! החכמתי. וברכות על העיתון ועל היוזמה (יוזמה שלך למיטב הבנתי)!
    ואני מסכים עם התזה של מאמרכם, החוק צריך להיות יותר ברור כדי שאורך כל קדנציה יהיה זהה לקודמות. מצד שני, אולי עדיף קדנציות של 5 במקום 4 – זה הרי תמיד מתקצר, אז אולי ככה נגיע ל-4 שנים כמו ש"צריך". מצד שלישי (וכדי להראות כמה הפנמתי את מאמרכם), פתרון כזה יהיה קצר-רואי על בסיס המצב הפוליטי הנוכחי, כמו החוק שחוקק במקור בשנות ה-50. הפתרון הטוב ביותר, לדעתי, הוא פשוט לבטל את הבחירות לגמרי ולהעביר את כל הסמכויות לאחד הרבנים. זה הרי בלאו הכי יקרה מתישהו, אז למה להתייסר במורד המדרון, עדיף לקצר תהליכים ולא לחיות באשליות.

  6. פינגבק: רה"מ המלך: על בעיית המשילות בישראל « פוליטון: עיתון הסטודנטים של המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית

  7. פינגבק: בחירות 2013: הקרב על סדר היום כבר הוכרע « פוליטאה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: